נטען שבמסגרת הבקשה לצו הפסקה שיפוטי נחשף המותב לחומרים שמהווים למעשה את מכלול הראיות בהליך דנן. כנטען, חשיפה זו עולה כדי "מסה קריטית" שמצדיקה את פסילת המותב.

העורר טוען, בין היתר, כי בית המשפט קמא שגה בקביעתו לפיה יש להגיש תביעה אזרחית נפרדת בשל הנזק שנגרם בגין תפיסת הרכוש ששוחרר.

טוען המערער, בעיקרו של דבר, כי מתחמי הענישה שקבע בית המשפט המחוזי אינם עולים בקנה אחד עם הענישה הנוהגת בעבירות שבהן הורשע; וכי העונש שנגזר עליו חמור מדי, בין היתר בשים לב להודאתו, ולכך שהעבירה הפלילית האחרונה שביצע הייתה בשנת 2011.

המערערים טוענים כי בהחלטתו מיום 30.5.2025 המותב הביע דעתו המפורשת ביחס לטענת האכיפה הבררנית ולכן הוא אינו יכול לאכוף באובייקטיביות צו שיפוטי של מותב אחר המורה ההפך.

המערער טוען, בין היתר, כי יש מקום להקל בעונשו בשל נסיבות חייו הקשות; מצבו הנפשי והרגשי לאורך השנים; מצב בריאותו הרופף; וגילו המתקדם. כמו כן, טוען המערער כי יש להתחשב בהודאתו, בחרטה שהביע, ובלקיחת האחריות על מעשיו.

המערער טוען כי שגה המותב בהחלטתו שלא לדחות את הדיון שנקבע ליום 12.11.2025 נוכח בקשתו להעביר את מקום הדיון בהליך. ואולם, החלטה זו היא החלטה דיונית מובהקת שמסורה לשיקול דעתו של בית המשפט, ואין בה כשלעצמה כדי להקים עילה לפסילת המותב.

טוענת המדינה כי העונש שהוטל על המשיב מקל יתר על המידה. לגישתה, עונש זה אינו משקף את חומרת העבירות שביצע המשיב ואת הנזק הכבד שגרם. 

המערער טוען כי לנוכח קטינותו, היה על בית המשפט ליתן משקל עיקרי למסלול השיקומי, ולאפשר לו להמשיך במסלול זה במסגרת מעון "אחווה" שבו הוא שוהה כיום. 

טוען, בעיקרו של דבר, כי בשל מחדלים שונים של המותב בניהול ההליך נפגעה זכותו להליך הוגן.

מעיון ב"נט המשפט" עולה שהמותב יושב גם בתיק העיקרי, ולכן – בהתאם לסעיף 74(ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי) – היה על המותב לפסול את עצמו מאחד ההליכים.