בערעורו טוען המערער כי בית המשפט המחוזי קבע מתחם בלתי הולם ומחמיר; בית המשפט חרג מהעונשים המוטלים בדרך כלל בעבירות דומות ופגע בעיקרון אחידות הענישה; הפסיקה עליה הסתמך בית המשפט בפסק דינו התייחסה לנסיבות עבירה חמורות יותר מאלו שביצע המערער.

עונש המאסר בפועל שהושת על המערער הינו מחמיר יתר על הנדרש. לעמדתו, בית המשפט קמא לא נתן משקל הולם בעת מיקום המערער במתחם העונש לכך שהוא נעדר עבר פלילי; נתון במעצר לתקופה בלתי מבוטלת בתנאים קשים; ומעשיו לא הובילו לפגיעה בנפש. 

לטענתה, העונש שנגזר על המשיב רחוק מלהלום את הפגיעה הקשה בערכים המוגנים ואף מנוגד לפסיקת בית משפט זה – אשר הדגישה את הצורך להיאבק בתופעת פתרון הסכסוכים בדרכי אלימות, ובפרט באמצעות חפצים חדים.

כלל החומרים שאליהם נחשף המותב – בהם תסקיר שירות המבחן, חומר ראיות שכלל תמונות ששלח המערער ועדות המתלוננת, וכן הליכי הטרדה מאיימת בעניינו – מהווים מסה קריטית העלולה להשפיע על שיקול דעתו.

העונש שנגזר על המבקש לא מרתיע דיו ואינו הולם את עברו הפלילי של המשיב. לחלופין נטען כי ככל שהעונש מבטא את מדיניות הענישה הנוהגת אזי שיש להחמירה. 

המערער טען כי העונש של שבע שנות מאסר בפועל אינו מידתי וחורג משמעותית ממדיניות הענישה הנוהגת בעבירות דומות, כפי שניתן ללמוד מפסיקות אחרות שבהן נגזרו עונשים קלים יותר במקרים חמורים לא פחות.

נטען כי שגה בית המשפט המחוזי כשהטיל עליו עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, בניגוד להמלצת תסקיר שירות המבחן בעניינו, ומבלי שבית המשפט המחוזי נימק את סטייתו מהתסקיר.

המערער חוזר על כך שלא הסכים למאסר על תנאי או למגבלות הנוספות שהוטלו עליו, מלבד תקופת מאסרו בפועל. עוד טוען המערער כי המותב "עושה שימוש בכס המשפט להכשיר הונאה".

המבקשים טוענים כי בניגוד לקביעת בתי המשפט קמא, קיים אופק תכנוני ממשי להכשרת המבנה; כי הם הופלו לרעה ביחס לשכניהם מאותו אזור; וכי נגרם להם עיוות דין חמור בכך שבקשתם נדחתה ללא קיום דיון.

נטען לקיומו של מנעד ענישה רחב בעבירות בהן הורשע המערער; נטען כי נסיבות ביצוע העבירות בצירוף נסיבותיו האישות של המערער ומצבו הרפואי – הן הגופני והן הנפשי מחייבים הקלה משמעותית בעונשו.