במצב הדברים שנוצר, אין לנו אלא להניח לטובת המערערים כי שיקול השהייה במעון נעול לא זכה להתייחסות ראויה עת נגזר דינם של המערערים בבית המשפט קמא. לפיכך, ולא מכל טעם אחר, מצאנו לנכון להפחית במידת מה את עונש המאסר שהושת עליהם. 

טרם סיימה ב"כ המשיבה את טיעוניה ובטרם השמיע בא כוחו את טענותיו, בית המשפט קטע את דברי ב"כ המשיבה ואמר לב"כ המערער: "כתבתי כבר גזר דין של תשעה חודשי עבודות שירות. תצא החוצה ותסגור עם המאשימה על עונש מוסכם ואתקן את גזר הדין".

לטענת המערערת, העונש שנגזר על המשיב אינו הולם את חומרת מעשיו ואת נסיבות המקרה. בכלל זה, נטען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספק לעובדה שמדובר בעבירת יבוא, בהיותה "החוליה הראשונה והקריטית בשרשרת העבריינית"; למספר כלי הנשק.

בשים לב למשקלן המצטבר של נסיבות העניין החריגות – ובהן העמדה שהביע השופט מלמד בנוגע למערער 8, בהמשך לשמיעת גרסתו במהלך דיון המעצר; הסכמת המשיבה לקבלת הערעור; החלטתו של השופט מלמד מיום 14.5.2025; ובפרט השלב ההתחלתי שבו נמצא ההליך (טרם החלה שמיעת ראיות של ממש) – מצאתי לנכון לקבל את הערעור.

בנימוקי הערעור נטען כי בית המשפט המחוזי גזר על המערער עונש חמור יתר המידה והוביל לטשטוש ההבחנה שבין מקרי המתה ביסוד נפשי של אדישות להמתה ביסוד נפשי של כוונה. הודגש, כי מדובר במעשה המתה שהתרחש ב"מכה אחת" כלשון הערעור "מתוך אקט הדיפתי, ספונטני ולא מתוכנן". בנוסף, נטען כי נסיבות האירוע, בשילוב נסיבותיו האישיות של המערער, גרמו לו לחוות פחדים ודריכות באופן בלתי מותאם.

המערער טוען כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר קבע את מתחם הענישה תוך השוואה להתפרעויות חמורות יותר מאשר במקרה דנן, בין בשל מספר האנשים שלקחו בהן חלק, ובין משום שהעבירות שהתבצעו במסגרתן היו חמורות יותר. באשר לעונשו של המערער בתוך מתחם הענישה, נטען כי לא ניתן משקל הולם למצבו הרפואי ולהודאתו בעבירות שיוחסו לו.

עמדת המערער היא כי העונש שנגזר עליו מחמיר עמו יתר על המידה בראי פסיקה קודמת של בית משפט זה. המשיבה, מנגד, סומכת ידיה הן על הכרעת דינו, הן על גזר דינו של בית המשפט המחוזי.

לטענת המערערת, העונש שנגזר על המשיב אינו משקף כראוי את חומרת מעשיו בנסיבות ביצועם – ובכך מקל עמו יתר על המידה.

טוען המערער כי המותב הביע את עמדתו הברורה והנחרצת באשר לבקשה להארכת תוקף ההחזקה בתפוסים, ללא שנדרש לעמדת המערער ועל בסיס בקשה נעדרת נימוקים, ודי בכך כדי להצדיק את פסילתו.

עיקר ההליך שלפנינו הוא ערעור המדינה על קולת העונש שהושת על גבארה (ע"פ 4533/23). לטענת המדינה, 13 שנות מאסר בין כותלי הכלא, אין בהן מענה ראוי לחומרת העבירות שהלה ביצע.