המערער סבור כי התקיימה תקשורת ישירה בין בית המשפט ובין המשיבה; וכי בית המשפט נחשף למידע על עברו של המערער בטרם הוכרע דינו.

טענות המערער מכוונות, בעיקרו של דבר, כנגד מתחם הענישה שנקבע בגין האישום הראשון, כאמור – 65-45 חודשי מאסר. נטען, כי בשים לב לכך שמדובר באירוע חד פעמי וקצר בזמן, שלא כלל נגיעות באיבריה המוצנעים של ב', יש לקבוע כי מתקיימים בענייננו "טעמים מיוחדים" שבגינם יש הצדקה לחרוג לקולא מהעונש המזערי הקבוע בחוק לעבירה שבה הורשע המערער (45 חודשי מאסר). 

לטענת המערער, העונש שנגזר עליו מחמיר עימו יתר על המידה. זאת, משנטען כי בית המשפט המחוזי שגה ולא ניתן משקל מספק לעובדה שהוא לא זה שהחזיק וירה באקדח. המערער מוסיף וטוען כי העונש שנגזר עליו, אינו עולה בקנה אחד עם העונש שנגזר על יאסין – 9 חודשי מאסר.

לטענת המדינה, העונש שנגזר על המשיב אינו משקף את חומרת מעשיו. נטען, כי קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה "קלות הדעת" בעניינו של המשיב היא בעוצמה הגבוהה ביותר ומצויה על גבול יסוד נפשי של "אדישות", מצדיקה קביעת מתחם שקצהו בעונש המקסימום הקבוע בצידה של עבירת ההמתה בקלות דעת – 12 שנות מאסר בפועל.

שב וטוען המערער כי פרשנותו של בית המשפט לדבריו ולדברי באת כוחו שגויה ומלמדת על נעילת עמדתו של המותב ביחס למערער. עוד הוסיף המערער כי אמירות בית המשפט עלולות ליצור רושם של "גישה שאינה עניינית" כלפי באת כוחו ופוגעות במראית פני הצדק; וכי הבקשה לפסול את המותב הועלתה בהזדמנות הראשונה וללא שיהוי.

במסגרת הערעור, המערער שב וטוען כי, חרף העובדה שהמתלוננת התנגדה למעשים, בין היתר כשאמרה "לא", הרי שיש להסתכל על האירוע בכללותו. נטען כי לאורך האירוע התקיימה אינטראקציה "רומנטית" בין המערער למתלוננת, וכי השניים נכנסו לרכב מתוך כוונה לקיים בו יחסי מין. לטענתו, "מיד" שהבין כי המתלוננת אינה מעוניינת בהמשך קיום המגע עמו. וכל האירוע נמשך "חצי דקה, דקה" כלשונו.

נטען, בעיקרם של דברים, כי דעת המותב ננעלה זה מכבר וכי המותב נחשף לעברו הפלילי של המערער.

בערעור הודגש כי המערערים הם אזרחים ישראלים, שיש לתת משקל לפגיעה הנמשכת בזכויותיהם באמצעות מעצר מינהלי, ואף הוטעם שיש לבחון בעניינם חלופת מעצר. 

חוזר וטוען ב"כ המערער כי יש להורות על פסילת המותב, וזאת הן בשל דברי ב"כ המשיבה בדיון אשר חרגו מהוראות החסד"פ, "זיהמו" את ההליך ואת תודעת המותב, ופגעו אנושות בסיכויי טענותיו המקדמיות של המערער.

ביחס לגזר הדין נטען כי שגה בית המשפט עת החמיר עם המערער בעונש בשים לב לנסיבות המקרה ולנסיבותיו האישיות המיוחדות, בהן גילם המבוגר של הוריו ומצבו הרפואי המורכב, המצדיקות הקלה בעונשו. נוכח נסיבות אלה המערער סבור כי גם הפיצוי הכספי שהוטל עליו גבוה יתר על המידה.