המערער טוען כי המותב נחשף ל"עמדות הצדדים הנוגע[ות] לראיות בתיק המעצרים", וכן לתסקיר שכולל מידע על התנהגותו ועל הנסיבות שלכאורה הביאו אותו לבצע את העבירות שיוחסו לו; ובנוסף כי באת-כוח המשיבה הגישה לבית המשפט את תיק החקירה. עוד נטען כי חרף הבהרת המותב כי הוא אינו זוכר שדן בעניינו של המערער, הרי שפרטי הדיון בהליך המעצר "ירעננו את זיכרונו".

הטרוניה העיקרית של המערער כלפי גזר הדין אינה בסטייה ממדיניות הענישה הנוהגת בהתייחס לעבירות בהן הורשע, אלא עניינה בפגיעה, כך לטענתו, בעקרון אחידות הענישה בשים לב לעונשיהם של קריספין ועזריה.

חומרת העבירות בהן נמצא המערער אשם, שכאמור בוצעו בשיטתיות זו-אחר-זו ובתוכן שלושה מעשי שוד בצוותא, לצד הסיוע למעשה שוד ופגיעה מכוערת במקום תפילה.

העותרים מבקשים כי בית המשפט יורה על הסרת החיסיון כולו. לחלופין מבקשים כי יימסרו להם פרפרזות כך שיוכלו לזהות אם קיים פוטנציאל להגנת העותרים.

המערער טוען כי המותב שגה משלא פסל עצמו, ולו מטעמים של מראית פני הצדק. לשיטת המערער, עמדתו של בית המשפט הייתה אמורה להינתן במסגרת החלטה מפורטת, לאחר שנשמעו טענות הצדדים במלואן ובסדר דיוני הוגן וראוי. משעה שגובשה דעה קדומה נחרצת על ידי המותב, שהתבטאה בהמלצתו למחוק את הערר, דעתו "ננעלה" ונפגעה אפשרות המערער לניהול הדיון באופן אובייקטיבי.

במסגרת הערעור שלפניי חוזר ומתאר המערער את ההליכים השונים שהתנהלו או מתנהלים בעניינו בפני המותב, ואת מעורבותו של המותב בהליך הנוכחי מרגע "פיצוח הסוכן" ועד להגשת כתבי אישום. בין היתר נטען כי המותב נחשף ל"מסה קריטית" של ראיות קבילות ובלתי קבילות בעניינו, ביניהן עבר פלילי; עדויות הסוכן; ומסדרי זיהוי.

בערעורו טען המערער כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי חריג בחומרתו, כאשר נסיבות המקרה אינן מצדיקות חריגה ממדיניות הענישה הנוהגת בעניינם של קטינים ומהמלצה חיובית של שירות המבחן.

בתמצית, נסוב הערעור על מספר קביעות עיקריות, ובהן כי המערער נטל חלק בפועלות איבה במישרין ולא רק בעקיפין; כי אם המערער ישוחרר, יש אפשרות שישוב ויצטרף למעגל הלחימה; וכי אצל המערער לא מתקיימות נסיבות מיוחדות שיעלו כדי טעמים מיוחדים להצדקת שחרורו וביטול צו הכליאה.

נטען, כי בשים להיקף הראיות שאליו נחשף המותב במסגרת הדיונים בהליכי המעצר, כמו גם עברו הפלילי של האחרון, יש להעביר את הדיון לפני מותב אחר. 

בית המשפט לעניינים מקומיים דחה את הבקשה להארכת המועד. צוין כי בקשה להארכת מועד תתקבל כאשר המבקש הראה כי העיכוב אינו רובץ לפתחו, או "מנימוקים מיוחדים" המצדיקים את הדיון בבקשה.