בטיעוניו בכתב ובדיון לפנינו, בא-כוח המערער טען כי העונש שנגזר עליו מחמיר עמו יתר על המידה. בתוך כך, נטען כי מתחם העונש ההולם הכולל שנקבע הוא "מופרז באופן קיצוני", וכי המעשים המגונים שבוצעו מצויים "ברף הנמוך ביותר", כלשון בא-כוח המערער.

על גזר הדין הוגש הערעור דנן. בעיקרו של דבר טוען המערער כי מעורבותו בהתפרעויות הייתה מוגבלת ביותר, וכי הוא לא אחראי להצתת האש באתר העבודות עצמה אלא רק תרם "תרומה מזערית" לליבויה. 

המערער טוען כי בית המשפט המחוזי החמיר בעונשו יתר על המידה, בפרט בכל הנוגע להפעלת המאסרים על תנאי במצטבר. בין היתר, נטען כי היה על בית המשפט המחוזי להתחשב בכך שהאירוע הנדון הוא בגדר מסכת עובדתית אחת, אשר נמשכה מספר דקות ולא כללה תכנון מקדים; וכי לא היה מקום לזקוף לחובתו את בחירתו לנהל את משפטו עד תום.

יש מקום להקל במידת מה בעונשם של המערערים. זאת, בין היתר לנוכח גילם הצעיר; היעדר עבר פלילי; האמור בתסקירי שירות המבחן ביחס לאפשרות של הליכי טיפול ושיקום – שמצופה מהמערערים להתמקד בהם; וטענתם כבדת המשקל של המערערים כי העבירות לא בוצעו על רקע אידיאולוגי.

המערערים טוענים, בעיקרם של דברים, כי בשים לב לאופן תיאור האירועים בכתב האישום המתוקן, ולפסיקת בית המשפט העליון במקרים דומים, שגה בית המשפט בכך שקבע כי לצורך קביעת מתחם העונש ההולם בעניינם של המערערים, עבירת החזקת הנשק לא נבלעת בעבירת ההמתה בקלות דעת. 

הערעור שלפנינו מופנה נגד עונש המאסר בלבד. המדינה מבקשת מאתנו שנחמיר עונש זה באופן משמעותי – החמרה שתהלום את חומרת העבירות שביצע המשיב ותשדר מֶסֶר מרתיע לעבריינים אשר שולחים את ידם בגביית דמי חסות ("פרוטקשן"). 

המערערת טוענת, בין השאר, כי העונש שהוטל על המשיב אינו עולה בקנה אחד עם הפסיקה שלפיה יש להחמיר בענישה ביחס לעבירת אלימות בין בני-זוג, ובייחוד כאשר זו מבוצעת על רקע התנהגות שאינה מוצאת חן בעיני בן הזוג התוקפן; ואינו הולם את הפגיעה בערכים המוגנים של הזכות לחיים ולשלמות הגוף.

בנימוקי הערעור על גזר הדין, הצביע המערער על שורה של פסקי דין בהם העונש היה דומה או קל יותר, ושנסיבותיהם, כך לדידו, דומות או אף חמורות יותר. עוד הוסיף, כי בעניין דנן, אין מדובר בקרבת משפחה, שלגביה נקטה הפסיקה בגישה מחמירה

במקרה דנן ראינו לייחס חשיבות רבה לנטילת אחריות מצד המערער, בגדר מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. מצאנו לנכון להורות על הפחתה של שנה אחת מעונש המאסר בפועל שנגזר על המערער, ולהעמידו על 4.5 שנות מאסר בפועל. אין שינוי ביתר רכיבי העונש שנגזרו על המערער.

המערער סבור כי העונש שנגזר עליו חורג באופן ממשי מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים, באופן המחייב את התערבות ערכאת הערעור.