לטענת המערערת, מתחם העונש שנקבע בהתייחס לאישום הראשון אינו נותן ביטוי הולם לחומרת העבירות ולנסיבות ביצוען. מדובר בעבירות המצויות ברף חומרה גבוה במיוחד, שגרמו נזק לביטחון המדינה ושהיה טמון בהן פוטנציאל נזק רב. 

שב וטוען המערער כי צבר ההחלטות שקיבל המותב בעניינו מלמד על חשש ממשי שהמותב גיבש דעה נחרצת בהליך. עוד לטענתו, בהחלטות אלו פגע המותב, בדרכים שונות, בזכותו להליך הוגן.

המערער טוען, בעיקרו של דבר, כי העונש שנגזר עליו אינו נותן ביטוי מספק להליך השיקום שעבר ולרמת מסוכנותו הנמוכה.

עונש המאסר בפועל שהוטל על המשיבים 1 ו-2 יוגדל ב- 12 חודשים, כך שיעמוד על 72 חודשים. למען הסר ספק מובהר כי ימי המעצר יבואו במניין תקופת המאסר כפי שקבע בית המשפט קמא.

בא-כוח המדינה טען בנימוקיו שבכתב ובעל-פה כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה נותנת את המשקל הראוי לחשש ממשי מהמשיב לפגיעה קשה בביטחון המדינה ושלום הציבור, ואינה מאזנת בצורה ראויה בין מכלול השיקולים הצריכים לעניין. לטענתו, בהתחשב במידע החסוי בעניינו של המשיב, לא הייתה הצדקה לקיצור המעצר המינהלי שהושת עליו באופן כה משמעותי.

לא מצאנו ממש בערעור על גזר הדין. כאמור, המערער סיים כבר לרצות את עונשו, ובהיבט זה, הערעור הפך במידת מה לתיאורטי.

בערעור על גזר הדין, ביקש המערער להבדיל את עניינו מאלו שהובאו במסגרת הפסיקה שנסקרה על ידי בית משפט קמא. 

חזרו המערערים על טענותיהם. הם הדגישו את ניגוד העניינים שהם מצויים בו שאינו מאפשר להם לייצג נאמנה את הלקוח. כן הובהר כי מדובר במי שזו הבקשה הראשונה שהוא מגיש שעלולה לגרום לדחיית הדיון – ולא במי שמנסה באופן עקבי לסרבל ולעכב את ההליכים בעניינו.

לשיטת המערער, החלטת המותב מיום 12.11.2023 וכן ההחלטות בעניין דחיית מועד הדיון ניתנו בהיעדר התייחסות לגופן של טענותיו, כמו גם להמלצות שירות המבחן, באופן שמצביע על נעילת דעתו של המותב בעניינו. 

המערער טען בפנינו שמתחם הענישה שנקבע על ידי בית משפט קמא אינו תואם את מדיניות הענישה הנהוגה, וכי אין בנמצא פסק דין שנסיבותיו דומות ושנפסק בו עונש כה חמור.