המערערת עומדת על חשיבותו של עקרון פומביות הדיון, וטוענת כי במקרים העוסקים בעבירות מין עקרון זה נסוג לצורך ההגנה על נפגעת העבירה הספציפית ועל נפגעות עבירה באופן כללי, ולצורך זה בלבד. 

בערעור שלפנינו מבקשת המדינה לערער על קולת רכיב עונש המאסר בפועל שנגזר על המשיב. לשיטתה, בית משפט קמא נתן משקל יתר לעובדה שהמשיב לא תכנן מראש לדקור את נפגעי העבירה, וכן לכך שלא היה זה המשיב שיזם את התפרצות האלימות הראשונית במסגרת הקטטה.

העונש שהושת על המערער מצדיק התערבות ערכאת הערעור לנוכח חומרת מעשיו. המשיב לא הרפה מקרבנו, אדם מבוגר בן 71, וגם כאשר הניסיון הראשון בחנות לא צלח, הוא עקב אחר המתלונן לבניין המגורים שלו, שם הצליח לממש את תכניתו לשדוד את המתלונן, תוך שימוש באלימות ובאכזריות, ולמרות התנגדות המתלונן.

חוזר המערער על טענתו כי המותב אמר שמדובר ב"תיק להרשעה" – אמירה שאותה המותב לא הכחיש בהחלטת הפסלות. לעמדת המערער, ניתן למצוא תימוכין לגרסתו באופן שבו תועדו הדברים בפרוטוקול הדיון, וכן באופן שבו הגיבה באת-כוח המשיבה לטענה זו. 

לטענתו, עיון בהחלטה מיום 28.6.2023 מלמד כי "הלכה למעשה המותב הנכבד גמר בדעתו באשר לעונשו של [המערער]" וכי לא נותר למערער סיכוי לשכנע את המותב בכך שהוא עובר תהליך שיקום או שיש סיכוי טוב שישתקם. המערער הלין על כך שההחלטה "הורידה לטמיון" כל סיכוי שלו להתגייס לצה"ל "דבר שבהכרח הייתה לו השפעה ישירה גם על ההחלטה בתום הליך זה". 

הערעור שלפנינו מכוון נגד הרשעתם של המערערים והעונש שהוטל עליהם. המערערים מפנים לתסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינם הממליצים על אי הרשעתם ועל הטלת דרכי טיפול, ומבקשים ליתן משקל מכריע לשיקולי השיקום שפורטו בעניינם.

דין הערעור להתקבל באופן חלקי. זאת, מאחר שמצאנו טעם מסוים בטענות שהתייחסו לניסוחו של כתב האישום ולהשלכות הדבר על הענישה.

לטענת המדינה, העונשים שנגזרו על המשיבים מקלים יתר על מידה ואינם הולמים כלל את חומרת מעשיהם. המדינה עמדה על חומרת מעשי המשיבים "אשר ביטאו במעשיהם זלזול חריף בחוק ובסדר הציבורי", וכן ציינה את הקושי שבחשיפת אירועי סחיטה, נוכח חששם של רבים מנפגעי העבירות פן יבולע להם.

חוזר המערער בעיקרו של דבר על טענותיו בבקשת הפסלות ומבקש לקיים דיון בעל-פה בערעורו. לטענתו, "נסיבות ההליך עד כה, התנהלותו של בית המשפט, ובמיוחד בדיון מיום 25.6.2023 מקימים למעלה מחשש ממשי למשוא פנים, ומייצרים פגיעה במראית פני הצדק״ באופן המצדיק את פסילת המותב.

המערער טוען, בעיקרו של דבר, כי העונש שנגזר עליו אינו נותן ביטוי מספק להליך השיקום שעבר. לטענתו, היה על בית המשפט המחוזי לאמץ את המלצות שירות המבחן ולהימנע מענישתו בדרך של מאסר בפועל, משום שהדבר יפגע בהליך שיקומו.