במקרה מעין זה, בו הושמטה הקרקע מתחת לטענתו העיקרית של המערער אשר בעטיה סבר כי ניתן להמתיק את דינו, עומד המערער ב"עילה השלישית" שפורטה בעניין קוטובסקי לעיל. לא היה מקום לכבול אותו בהודאתו שניתנה על בסיס אמונתו הכנה כי תינתן לו האפשרות להוכיח את חלקו בביצוע העבירה ביחס לשותפיו למעשה (שעליהם נגזרו עונשים קלים בהרבה), והיה על בית המשפט לבטל את הרשעתו. 

לטענת בא-כוח המערערים, נוכח ההסכמה על ביטול הרשעת המערער 1 בעבירת ההפקרה יש להקל בעונשו. נטען, כי עבירת ההפקרה היא העבירה המרכזית בה הורשע, וכי מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות גרם מוות בנהיגה רשלנית ושיבוש מהלכי משפט מצדיקה הפחתה בעונשו.

עומדים המערערים על טענתם לקיומה של עילת פסלות עקב היחשפות המותב ל"מסה קריטית" של חומרי חקירה בעניינם. בהקשר זה טוענים המערערים כי המותב נחשף לחומרי חקירה רבים ומגוונים, הכוללים ראיות בלתי-קבילות.

בענייננו "הצטברו להם מספר אירועים ואמירות מצד בית המשפט שהלכו והסלימו לכדי 'מאסה קריטית' המלמדת כי דעתו של בית המשפט קמא ביחס לתוצאת ההליך המשפטי ברורה וידועה". המערער טוען כי "הוטחו גם אמירות כלפי ההגנה שאין להן מקום בבית המשפט, קל וחומר שלא מצד בית המשפט למי שעושה מלאכתו בסנגוריה".

טוען המערער כי החלטת הפסלות, בדומה להחלטות קודמות שניתנו בהליך, כוללת "אמירות אישיות ופוגעניות" ביחס להגנה וכי לא הובאה בה התייחסות עניינית לטענותיו. 

במוקד הערעור עומדת טענתו שלפיה יש להשיב לחזקתו חפצים שלשיטתו נתפסו בידי המשטרה בעת שנעצר בחשד לביצוע העבירות, בהיותו במקום עבודתו. המערער סבור כי חפצים אלו עודם מוחזקים בידי המשטרה כחלק מחומרי החקירה בתיק.

לטענת המערער, בית המשפט המחוזי החמיר בעונשו יתר על המידה. נטען, כי אמנם המערער הורשע בעבירת המתה בנסיבות של אחריות מופחתת בנסיבות של הגנת השכרות, אולם לעניין העונש ישנן גם נסיבות נוספות של אחריות מופחתת.

המדינה טוענת כי במכלול נסיבות העניין, עונש המאסר שהושת על המערער מקל יתר על המידה, וחורג באופן מובהק ממדיניות הענישה הנוהגת, וכי יש לגזור עליו עונש חמור יותר באופן משמעותי. 

בנימוקי הערעור ובדיון שהתקיים בפנינו ביום 15.2.2023 טענו באי-כוח המערערים שיש להפחית מעונשי המאסר בפועל שהוטלו עליהם, בהדגישם את נסיבותיהם האישיות, את חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, וכן את העובדה שבשלב זה נותר להם לרצות חודשי מאסר בודדים

עומדים המערערים על טענתם לקיומה של עילת פסלות עקב העובדה שהמותב דן בהליך הנזקקות, אשר ממשיך להידון בפניו גם כעת; העובדה שבהליך הנזקקות הוצג מידע רב שאינו קביל בהליך הפלילי; והדמיון הנושאי בין שני ההליכים.