לטענת המערער, בית המשפט המחוזי החמיר בעונש שהוטל עליו באופן משמעותי וללא הצדקה בנסיבות העניין.

חוזר המערער על טענותיו, ובכללן על טענתו כי פרוטוקול הדיונים מיום 26.3.2023 ומיום 3.4.2023 אינם משקפים את שהתרחש באולם בית המשפט; וכי במהלך הדיונים נקט המותב "לשון בוטה ותוקפנית במיוחד, כנגד הח"מ סנגורו של המערער, ואף צעק עליו", כאשר התבטאויות אלו לא תועדו בפרוטוקול.

שבים המערערים על טענותיהם בדבר השגיאות שנפלו בפרוטוקול הדיון מיום 8.3.2023, והם מוסיפים ומלינים על החלטת המותב לדחות את בקשת הפסלות. בתוך כך, נטען כי החלטת המותב "ניתנה לאדם הלא-נכון", שכן הבקשה הוגשה על ידי המערער עצמו כאשר "המערערת רק הופיעה בהודעה באורח טכני, כמשיבה, מאחר והתיק רשום על שמה". 

לטענת המערער מתחם הענישה מוטעה, והענישה שנגזרה חורגת מרמת הענישה המקובלת. להשקפתו, היה מקום למצות את הטיפול שניתן לו ולסטות מהמתחם משיקולי שיקום. בצד האמור נטען כי לא ניתן משקל הולם למצבו המשפחתי המיוחד ולחלוף הזמן.

טענתו העיקרית של רמי ביחס לגזר הדין, היתה כי בית המשפט המחוזי "החמיר עימו עד מאד", ולא יִחס משקל מספיק לנסיבותיו, כפי שהן משתקפות בתסקיר; וכמו כן שגה כשלא ראה לאמץ את המלצת שירות המבחן בתסקיר, שלא להשית עליו עונש מאסר בפועל.

לטענת המערערת, העונש שהוטל על המשיב אינו הולם את חומרת העבירות שביצע, את הסכנה המוחשית שמעשיו יצרו כלפי הציבור ואף לא את מגמת ההחמרה בה נוקטים בתי המשפט נוכח היקפה הנרחב של תופעת העבריינות בנשק.

הקלטות הדיונים הומצאו לבאת-כוחו, ביום 6.3.2023 ולאחר הגשת הערעור דנן, התברר כי הדברים שאמר לו המותב לא תועדו, ואף לא תועד עצם קיום השיח בין המותב ובינו. לטענתו, המותב עזר לב"כ המשיבה בניהול ההליך "לאורך כל הדרך", ובהקשר זה הפנה המערער לדברי המותב "עד כמה שאפשר אני אסייע", וטען כי מנגד המותב נזף בבאת-כוחו והשתיקה באופן המצדיק את פסילתו. 

טוען המערער – המייצג את עצמו בערעור – כי המותב דחה את בקשותיו "באופן שרירותי" ולמעשה מנע ממנו "כל אפשרות להתגונן". המערער מלין על שלוש ההחלטות שניתנו במהלך הדיון מיום 1.3.2023: ההחלטה שלא לאפשר את זימון עדי ההגנה תוך קביעה שפרשת ההגנה מוצתה

על המערער הושת עונש מאסר של 28 חודשים בפועל. המערער הלין על כך שבית המשפט לא ניכה את ימי מעצרו במלואם, אך כפי שהדגיש נכוחה בית המשפט קמא, היה מקום לנכות רק את ימי מעצרו של המערער שלא חפפו את עונש המאסר בפועל שהוטל עליו בתיק אחר.

בערעור נטען, בין היתר, כי עונש המאסר בפועל שהושת על המשיב אינו הולם את מעשיו, וחורג במידה ניכרת ממדיניות הענישה הנוהגת; כי על אף שבית המשפט הדגיש את חומרת מעשיו של המשיב ואת מסוכנותו הרבה – לא ניתן לכך משקל ראוי במסגרת גזירת העונש.