המבקשים טוענים כי בקשתה של המשיבה להוספת ראיות לא עומדת בתנאים שנקבעו לכך בדין, ולפיכך שגה בית המשפט המחוזי בקבלת הבקשה. המבקשים מוסיפים וטוענים כי השבת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה תגרום להם עיוות דין חמור.

נטען שלא הייתה הצדקה להטלת העיקול וכן כי הסכמתו של המבקש נבעה מהערותיו של הרשם הבכיר בבית המשפט לענייני משפחה בנוגע להטלת הוצאות משפט. 

הבקשה דנן, נטועה עמוק בנסיבות הקונקרטיות של המקרה, ולא מעלה כל שאלה עקרונית. כמו כן, לא מצאתי כי מתקיים חשש לעיוות דין. אוסיף עוד, מעבר לנדרש, כי החלטה בעניין שליחת שאלות וחקירה של מומחה היא החלטה דיונית מובהקת, שאין זו דרכו של בית משפט זה להתערב בה, לא כל שכן ב"גלגול שלישי".

טוען המבקש, בעיקרו של דבר, כי יש להרחיב את זמני השהות שלו עם הקטינים ולהשוותם לאלה של המשיבה; וכן כי הכנסתה של המשיבה, אשר בבעלותה עסק מצליח לטיפולים קוסמטיים, גבוהה בהרבה מזו שנקבעה, ועל כן יש להפחית באופן משמעותי את סכום המזונות שעליו לשלם.

חוזרת המבקשת, בין היתר, על בקשתה כי תינתן הכרעה לגופו של עניין בטענת מסוכנותה כלפי המשיבה. כמו כן, המבקשת טוענת כי המקרה דנן מעורר שאלה עקרונית, הנוגעת להפעלת הסמכויות המוקנות לבית המשפט מכוח חוק למניעת אלימות במשפחה, בהעדר ממצאים המעידים על מסוכנות.

ערה אני לתוצאה הקשה מנקודת מבטה של המבקשת, אשר מגדלת את בנה – שהוא כיום כבן 13 – במסירות ובאהבה רבה. כמו כן, ככלל, ישנו יתרון משמעותי בהותרת הקטין בסביבה המוכרת לו. אולם "אין זה אומר שעל בית משפט לפסוק לטובת הורה שמתגורר בארץ. אמת המידה היא אחרת. בבואו של בית המשפט להכריע בתיקי הגירה ניצבת לנגד עיניו טובת הילד".

המבקשות טוענות, בעיקרו של דבר, כי עדותו של רופא המשפחה מהווה ראייה חיונית, אשר התעלמות ממנה מביאה לעיוות דין. נטען, כי בניגוד למומחים שמינה בית המשפט, הרי שרופא המשפחה בא במגע ישיר עם המנוחה, ועל כן עדותו חיונית לחקר האמת. 

טענתם העיקרית, והחשובה לענייננו, נגעה לכך שהלכה למעשה – לא ניתן להם יומם בבית המשפט. כך, לטענת המערערים, פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה ניתן מבלי שהתקיים הליך הוכחות; מבלי שניתנה להם הזדמנות להגיש חוות דעת מומחה מטעמם; מבלי שהתאפשר להם לחקור את המומחית מטעם בית המשפט, ואף מבלי שבקשותיהם לגבי פסילת המומחית נדונו והוכרעו לגופן.

המבקשת, אשר אינה מיוצגת, טוענת כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נפלו טעויות מובהקות, באופן שעולה כדי עיוות דין.

המבקש טוען, בין היתר, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהחיל את חזקת הגיל הרך גם על הבת הגדולה, אשר בעת מתן פסק הדין היתה בת 6 וחצי לערך; ובכך שהתעלם מהמלצות חוות דעת המומחים. כמו כן נטען, כי הבקשה מעוררת שאלות עקרוניות, הנוגעות ליישום חזקת הגיל הרך, ולמידת ההתערבות של בית המשפט בממצאים ובהמלצות של חוות דעת מומחים.