על פי חוות דעת מומחה בית המשפט מיום 20.3.15 , מקורם של הנזקים בדירת התובע הם מדירת הנתבעת. המומחה קבע את עלויות תיקון נזקי התובע וכן את עבודות התיקון שעל הנתבעת לבצע בדירתה

הנטל להוכיח את גרסתו מוטל על התובע והוא לא הצליח להרימו

התובע לא הוכיח שהשבת כספם עבור תיקון שנעשה אצל צד שלישי שאינו המוכר או גורם הקשור עם היבואן כלולה בהתחייבויות המוכר כלפיו

נזקפה לחובת התובעת אשם תורם בשיעור ניכר, מהטעם שמקום שהיא נעצרה בקו הצומת כשזכות הקדימה מסורה לה, היה גם עליה לוודא כי נהג האוטובוס לא הבין בטעות שניתנה לו זכות קדימה לפני שהמשיכה בנסיעה

נקבע כי פחות סביר שהתובעת התעלמה מדלת משאית שהייתה פתוחה לרווחה וניסתה לעבור מתחתיה. יותר הגיוני שהדלת נפתחה כשרכבה של התובעת היה בתנועה, באופן שגרם לנזק

העבודות שנמסרו לביצועו של התובע מחייבות אמון אישי ונוכח טענות אלה, אף אם מדובר בתחושה סובייקטיבית של הנתבעים או מי מהם, אין  לדון את הנתבעים לכף חובה בהפסיקם את ההתקשרות 

על יסוד הנסיבות שהוכחו, נקבע כי שני הצדדים אחראים לקרות התאונה, ויש לחלק את האחריות ביניהם בחלקים שווים

התובע לא פרש תשתית ראייתית להוכחת עוגמת נפש שנגרמה לו כתוצאה משיגור ארבע הודעות פרסומת המזמינות אותו לרכוש כרטיסים להצגת תיאטרון

משלא השכיל התובע להוכיח כי הנתבעת התרשלה כלפיו, התייתר הצורך לדון בטענותיו לעניין הנזק שנגרם לקטנוע ושיעורו

נפסק כי הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע סך של 2,460 ₪  (40% מהסך של 6,150 ₪, ללא רכיב עגמת נפש, אשר לא נהוג לפסוק אותו בתביעה שעניינה נזקי רכוש לרכב)