בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי הכרעתו של בית המשפט המחוזי בעניין השכר הקובע לצורך איזון הזכויות הפנסיוניות של המבקש. לטענת המבקש עניינו מעורר שאלה עקרונית שטרם התבררה די צורכה – היא שאלת היחס בין הוראות החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני (המורות על חלוקת הזכויות בהתאם לשכר במועד הפרישה בפועל) לבין ההסדרים הקבועים בחוק יחסי ממון והלכת השיתוף (המתמקדים בזכויות הצדדים במועד הפירוד).

המבקשת טוענת כי דחיית בקשת הרשות לערער תגרום לה עיוות דין ובשל כך יש מקום ליתן רשות לערער ב"גלגול שלישי". עיקר טענותיה נוגעות לגיבוש הדוח בהעדר עמדתה, ולהתייחסות חסרה לטענותיה לפני הערכאות שבהן נוהל ההליך. המבקשת קובלת גם על כך שתגובתה לדוח שהגישה הקרן לא קיבלה מענה לגופו של עניין על ידי הקרן או בערכאות קמא.

האחות טוענת כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינה ומשליכה על כלל החוסים שמוצאים מביתם מבלי שתישמע עמדתם. כמו כן, האחות טוענת כי יש להעניק לה רשות ערעור מאחר שהחלטתו של בית המשפט המחוזי התקבלה מבלי לקיים דיון בנוכחות החוסה.

בבקשה שבפני נטען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא שגוי, תוך התייחסות מפורטת לשלבים הקודמים בסכסוך המשפחתי וההיסטוריה הדיונית של הצדדים. המבקש אף סבור שפסק דינו של בית המשפט המחוזי פגע בזכויותיו הדיוניות, וטוען כי המשיבה עושה שימוש לרעה בהליכי משפט. 

מכאן הבקשה שלפניי, המפרטת טענות רבות ושונות נגד קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה, ובהן כי לא היה יסוד לקבוע שיכולתם הכלכלית של המבקש 2 ואשתו לא אפשרה להם לרכוש את הדירה במועד רכישתה.

טוען המבקש נגד קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי. כן נטען כי תוצאת פסק דינו של בית המשפט המחוזי היא אבסורדית, הואיל ולפיה המבקש לא רשאי לטעון כי הוא בן ממשיך בשל השתק שיפוטי, בשעה שפסק הדין לפירוק השיתוף - הקובע שהמבקש הוא בן ממשיך - מהווה מעשה בית דין.

המבקשים טוענים כי הקטין מתגורר עם דודיו מזה חודשיים, וכי טובתו היא להמשיך להתגורר עמם ולהירשם למוסד חינוך בעיר מגוריהם בשנת הלימודים הקרובה. נטען כי בית המשפט לענייני משפחה חרג מסמכותו כשהחליט שלא ניתן לאשר את ההסכם ללא קבלת חוות דעת, בניגוד לזכותם של ההורים לקבל החלטות בעניין הקטין; וכי ההחלטה האמורה לא נותנת משקל הולם לרצונו של הקטין להתגורר עם הדודים. 

טענת המבקש דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע מחייבת אותו להמשיך לשלם את מלוא סכום המזונות למשיבה, וככל שיזכה בערעורו הוא יתקשה להשיב את הכספים מהמשיבה. כמו כן, לשיטת המבקש אין באפשרות הקיזוז, שעליה עמד בית המשפט המחוזי בהחלטתו, ככל שערעורו של המבקש יתקבל לגופו, כדי לרפא את העוול שנגרם לו כתוצאה מתשלום מלוא דמי המזונות עד להכרעה בערעור. 

טוענת המבקשת כי בנסיבות בהן קיים חשד לפגיעה מינית מצד המשיב בקטין, מאזן הנוחות נוטה לקבלת הבקשה לעיכוב ביצוע. כן נטען כי סיכויי הערעור גבוהים.

נטען בין השאר כי נגרם למבקשת עיוות דין משהערכאות דלמטה לא אזכרו בפסק דינם את סעיף 33א(ב) לחוק הכשרות, הואיל ולשיטתה, משעה שקיימת הסכמה רפואית כי היא מסוגלת לקבל החלטות, המסקנה המתבקשת היא כי תנאי אי-המסוגלות המעוגן בסעיף האמור אינו מתקיים, ולכן אין למנות אפוטרופוס לגופה ולרכושה.