המבקשת טוענת כי נגרם לה עיוות דין חמור במסגרת ההליך הראשון, כאשר בית המשפט המחוזי החזיר את התיק לבירור נוסף בבית משפט לענייני משפחה. כמו כן, נטען כי הערכאות הקודמות כלל לא התייחסו לצו הירושה וכי עניין זה מעורר שאלה משפטית רחבה.

בקשת רשות הערעור דנן מכוונת כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי. לשיטת המבקשות, עניינן מעלה שאלה בעלת חשיבות ציבורית באשר לאופן הגבייה של חיוב שכר טרחה שנפסק אגב הליכי גביית חוב מזונות – האם הוא נלווה לחוב המזונות או שמא ניתן לראות בו חיוב עצמאי שעל החייב לשלם בנפרד מחוב המזונות. 

טוען המבקש כי דחיית בקשתו לעיין מחדש בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה חסמה בפניו את הדרך לבירור טענותיו. נטען כי בית משפט זה הורה על מחיקת הבקשה הראשונה (ולא על דחייתה) מכיוון שמצא שיש מקום ליתן בידי המבקש רשות לערער ב"גלגול שלישי". לפיכך – כך נטען – דחיית בקשת המבקש לעיין מחדש בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה איינה את הזכות שעמדה לו לערער ב"גלגול שלישי".

לטענת המבקשת, הפרשנות שנתן בית המשפט המחוזי להסכמות הצדדים סוטה מכוונתם, כפי שהיא עולה מטענות הצדדים, פרוטוקול הדיונים בבית המשפט המחוזי ומכלול הנסיבות.

במסגרת הבקשה נטען לשלל פגמים צורניים הקיימים כנטען בצוואה. כמו כן, נטען כי פסק הדין סותר הלכות קודמות בעניין מעורבות בעריכת צוואה והשפעה בלתי הוגנת על המצווה.

טוען המבקש שלל טענות באשר לזכויותיו בחלקות 3 ו-4 ונגד החלוקה בעין שנקבעה בפסק הדין.

המבקשת טוענת כי אין קביעה שיפוטית לגבי הסכום שעל העיזבון לשלם למשיבים 6-2; וכי בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי התירו למעשה למשיבה 1 להשלים את פסק הדין, כשקבעו שאין צורך בחישוב ההצמדה והריבית כדי לאשר את ההעברה. בהתאם נטען כי במקרה דנא מוצדק ליתן למבקשת רשות לערער, מכיוון שעניינה מעורר שאלה עקרונית באשר להיקף סמכותם של בעלי תפקידים שמונו בידי בית משפט לביצוע פסק דין.

המבקש טוען כי בנסיבות המקרה ראוי לבחון את יישומו של פסק הדין בעניין פלוני ביחס לקטינים מתחת לגיל 6 וכי מדובר בשאלה משפטית רחבה החורגת מעניינם של הצדדים. לחילופין טוען המבקש כי בהתאם לפסק הדין האמור, יש להפחית במידה ניכרת את סכום המזונות שבו חויב או לכל הפחות לקבוע את הסכום שעליו לשלם עד הגיעם של הקטינים לגיל 6 ולאחריו.

בין שלל טענותיו בבקשה, טוען המבקש כי שגה בית משפט קמא בעת שסירב להכיר בטענת הקיזוז שהעלה, ובעת שסירב לתת משקל כלשהו לכך שהצדדים העניקו זה לזה סכומי כסף משמעותיים במהלך השנים האחרונות. 

בבקשה נטען כי טעמיו של בית המשפט המחוזי לדחיית ההשגה היו מוטעים, וכי היה מקום להורות על סילוק התביעה על הסף. בין היתר נטען, כי הבקשה הנוכחית לסילוק התביעה על הסף איננה בקשה חוזרת, הן משום שלא מדובר באותה בקשה והן משום שבהחלטה מיום 26.2.2017 לא נדונו הטענות המשפטיות לגופן ובית המשפט בחר אז להתמקד במחלוקת העובדתית בלבד.