המבקשות שבות וטוענות, כי בתום סיכומי באי כוח הצדדים, נשא המשיב "נאום חוצב להבות" שבו ביטל את עובדות הגנתו הראשונה, על פיהן אביו ראה בו ממשיכו ולפיכך העביר לו זכויותיו, וטען להגנה אחרת לפיה אותן זכויות לא היו שייכות למנוח בדין, אלא שהוא (המשיב) עבד ורכש אותן ביגיעתו האישית. 

במסגרת הבקשה שב וטוען המבקש לטעות משפטית בחישוב הפיצוי: לגרסתו, הביא בית משפט קמא בחשבון סכומים שנטען על ידי המשיבה כי שילמה עבור השתתפותה בבניית הדירה, אלא שסכומים אלו לא הוכחו באמצעות קבלות או חשבוניות, ואף לא הוגשה חוות דעת מקצועית בעניין. כך הוא גם לגבי ממצאים של הערכאה הדיונית, שהסתמכה על טענות המשיבה "ללא סימוכין כלשהם".

המבקש טוען באריכות נגד קביעותיהם העובדתיות והמשפטיות של בתי משפט קמא. לטענת המבקש, בקשתו מעוררת שאלה עקרונית כללית באשר לתחולת ההלכה שנקבעה בעניין פלוני מקום שאין מדובר בתביעה בגין ניאוף לאחר הנישואין אלא בתביעה בגין מעשי הסתרה ומרמה שנעשו בטרם הנישואין בכדי לקבל הסכמה לנישואין. 

המבקשים טוענים כי גם "הסכמות חלקיות" כלשון בית המשפט המחוזי הינן הסכמות מחייבות לכל דבר ועניין, בפרט שקיבלו תוקף של החלטה. לטענתם, הדיון המאוחר נקבע לצורך קביעת הסכמות נוספות, מבלי לבטל את ההסכמות אשר כבר התקבלו על ידי הצדדים וקיבלו תוקף של החלטה.

טוען המבקש כי הוא נתקל לכל אורך הדרך בחומה בצורה ובמחסומים שונים שנועדו להעדיף רוכשים חיצוניים על פניו, חרף העובדה שעומדת לו זכות קדימה. בהקשר זה נטען כי סד הזמנים שנקצב לו היה בלתי אפשרי וכי על כן לא ניתנה לו הזדמנות אמיתית לרכוש את הבית. 

בבקשת רשות הערעור שבפני טוענים המבקשים כי בשל זיהום חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, עת לא הועברו לרשותו המסמכים הסותרים את קביעתו באשר לכשירותה של המנוחה, יש למנות מומחה חלופי ולהעביר לרשותו את המסמכים.

המבקש שב וטוען כי הזכויות בדירות הן שלו ושל המשיבה 3, וכי אלה נרשמו על שם הילדים מטעמי מס ולאחר התייעצות בעניין זה עם מומחה מס. בהמשך לכך, המבקש טוען כי בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי שגו בקבעם כי הוא לא עמד בנטל להראות שרישום הדירות אינו משקף את המציאות.

לדברי המבקש שגו הערכאות הקודמות כשקבעו כי נותר ספק אם הצוואה משנת 2012 היא אכן צוואתה האחרונה של המנוחה. זאת, בשים לב לקביעה כי כתב היד על הצוואה הוא כתב ידה של המנוחה; וכי תוכנה של הצוואה עולה בקנה אחד עם מערכת היחסים שניהלה המנוחה עם כל אחד מאחיה.

לדברי המבקש – שאינו מיוצג – לא היה מקום לדחות את טענותיו שעניינן בהיקף מסת נכסי העיזבון. בהקשר זה גורס המבקש כי יש לחייב את אחיו להשיב לעיזבון כספים שנטל כשהמנוח היה עוד בחיים.

בבקשה שבפניי טוענים המבקשים כי בפועל הדיון שהתנהל בפני הערכאה הדיונית הוא שחזור של הדיון שהתנהל במסגרת קביעת צו הירושה החדש בשנת 2007, וכי העובדות שהצטברו החל משנת 2008 ואילך לא נבחנו כלל. עוד טוענים המבקשים לפגמים פרוצדורליים רבים שנפלו בהליך, ובמיוחד להיעדר הנמקה בפסק דינה של ערכאת הערעור.