האם כספים אשר התקבלו כתוצאה מהפעלתה של פקודת מאסר הם כספים שהתקבלו "עקב ההליכים לפי חוק זה"?

בין השאר נקבע כי ערב מתן צו הכינוס החבות של החייב כלפי הזוכה הייתה עתידית, גם אם חבות זו הייתה ודאית או מותנית (לפי מהות העסקה שנערכה בין הצדדים, שפרטיה לא לובנו עד תום בהעדר צורך בכך).

קיימת חשיבות רבה לדיון בתוקפה של מסירת האזהרה לחייב, מאחר ובמידה ויקבע כי מסירת האזהרה בוצעה שלא כדין, צו עיכוב היציאה בטל מעיקרו הואיל ובהתאם לסעיף 81א1(ה)(2) לחוק, לא ניתן לנקוט בהליכים בטרם מסירת אזהרה ולכן יכול והצו הוצאה בחוסר סמכות.

במקרה דנן נקבע, בין השאר, כי מקום בו קיימות הוראות פרטניות לגבי פינוי מושכר במספר ימים קטן מ- 21 ימים היה על הזוכה לעתור בבקשה טרם מסירת האזהרה לחייב. נמסרה האזהרה וננקב בה מועד לפינוי יש לפעול על פי הוראות 64 לחוק, העוסק בהוראות פרטניות לפינוי מושכר.

לאור לשון החוק ולשון התקנות ולאור העובדה כי תקנה 2 קובעת שכר טירחת עורך-דין בגין הגשת הבקשה לביצוע המשכנתא ולא בעד כל פעולה אחרת, הרי יש לחשב את שיעור שכר הטרחה לפי תקנה זו, מחוב הפיגורים בעת פתיחת תיק ההוצאה לפועל.

שיקול הדעת שיש להפעיל ביישומו של סעיף 14 לחוק ההוצאה לפועל הוא פרי איזון בין  זכות החייב לחופש תנועה מחד, ושל הזוכה לזכות הקניין מאידך.

בירור זכות קיזוז שנויה במחלוקת איננו מצוי בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל במסגרת בקשה בטענת "פרעתי".

הזוכה הוכיח שצד ג' לא פעל בהתאם לצו העיקול ואילו צד ג' לא הרימה את הנטל להצביע על הצדק כדין לפי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל. נקבע כי צד ג' פעל ללא הצדק עת העביר את כספי הפיצויים לידי החייב.

נטל השכנוע בהליכי חיוב לפי סעיף 48 לחוק, מוטל על הזוכה, אך לאחר שהזוכה מראה כי צד שלישי לא מילא אחר הצו למסירת המעוקלים לפי סעיף 47 לחוק ולא העבירם ללשכת ההוצאה לפועל, עובר לצד שלישי נטל הוכחת הצדק סביר שמנע ממנו את העברת הנכס ללשכת ההוצאה לפועל.

בקשת החייבת מוצדקת ובדין, ועל כן יש לקבל הבקשה ולהורות על סגירת התיק.