נטען בבקשת רשות הערעור, כי גובה הפיצויים שנפסק הוא שרירותי ומנותק מכל נזק ממשי שנגרם למבקשות. את הפיצויים יש לקבוע, כך נטען, על פי מידת הציפיה שניטעה בליבו של בעל הרישיון שבוטל.

בתגובה לבקשה וכתנאי להסכמתו, ביקש האפוטרופוס הכללי כי המבקש יצרף לבקשתו את רשימת היורשים על פי דין. משזה סירב לעשות כן, העביר הרשם את ההליך לבית המשפט לענייני משפחה. המבקש עתר לבית המשפט לענייני משפחה לביטול החלטת האפוטרופוס בטענה כי זו היא חריגה מסמכות. עמדה זו נדחתה ובית המשפט לענייני משפחה הורה למבקש לפרט מיהם היורשים על-פי דין. כאמור, הערעור שהוגש על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בנצרת נדחה ומכאן הבקשה הנדונה.

לטענת המבקשת, פסק דינו של בית המשפט המחוזי הורה על שינוי דרמטי בחיי הקטינים מבלי לשקול את טובתם ומבלי ששמע אותם. נטען, כי הקטינים נקלטו היטב בעיירה ב', השתלבו חברתית ורצונם הכן הוא להמשיך להתגורר שם.

מכאן הבקשה שלפני, בה מתבקש בית המשפט להורות, כי ככל שיחליט המבקש למשוך דיבידנד מהחברות לצורך תשלום חלקה של המשיבה במניות, תקבל המשיבה את חלקה בניכוי המס ששולם בפועל, לפי תחשיב נטו ולא ברוטו.

טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט בשתי החלטותיו, וכי מאזן הנוחות וסיכויי הערעור מצדיקים את עיכוב הביצוע עד להכרעה בערעור. מנגד חולק המבקש על טענות אלה, וסומך ידיו על החלטות בית המשפט המחוזי.

נאמר, כי יש לפסול את הצוואה על פי סעיף 34 לחוק הירושה, כיון שלא ניתן על פי הדין החל על הנחלה להוריש אותה או לפצלה על ידי הורשת יחידת הדיור למשיבה 2.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפני, שבגדרה חוזרים המבקשים על טענותיהם שנטענו בערכאות הקודמות, ובראשן הטענה כי לא היה מקום לאמץ את חוות הדעת של המומחית משזו ניתנה ללא שהמומחית נפגשה עם המשיבה ובהעדר בסיס עובדתי ראוי. 

המבקשת טוענת כי בתי המשפט דלמטה פסקו בניגוד ללשונו המפורשת של החיוב ובניגוד לאומד דעת הצדדים, שהוכח בהתנהגות המשיב כאשר העביר לבן 500 דולרים בכל חודש בתקופה הראשונית של לימודיו. נטען כי לא אכיפת החיוב לפי לשונו, אלא דרישת המשיב לביטולו המלא, היא שמהווה חוסר תום לב, וכי לא היה מקום לקרוא לתוך החיוב חובה על הילדים לעבוד וקיזוז של הכנסותיהם.

נטען, כי בית המשפט המחוזי התערב שלא בצדק בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. בין היתר נטען כי בית המשפט לענייני משפחה, בניגוד לקביעותיו של בית המשפט המחוזי, דווקא כן נקט אמצעים שונים ומגוונים לפני שדחה את התביעות, ואף הודגש כי ניהול הדיון הוא ענין המסור לשיקול דעתו של השופט היושב בדין שככלל אין מקום להתערב בו.

היועץ המשפטי לממשלה טוען, כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מאפשרת, הלכה למעשה, עקיפה של הוראות חוק האימוץ, ופותחת פתח לבירורן של בקשות לביטול פסקי דין המכריזים על קטינים בני אימוץ כלפי אב לא ידוע, אשר מעצם טיבם ניתנים במעמד צד אחד.