עיקר טענות המבקש הוא כי שגה בית המשפט המחוזי בעשותו שימוש בסמכותו לפי תקנה 460(ב) לתקנות, וזאת שכן בית המשפט לענייני משפחה שגה בקביעותיו העובדתיות, במשקל שניתן לראיות השונות שהוצגו לפניו ובמסקנות שהסיק מהן.

המבקשת טוענת כי בקשתה מעלה שאלות עקרוניות בכל הנוגע לרמת ההוכחה הנדרשת לצורך איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון, וכן ביחס להתערבותה של ערכאת ערעור בראיות שהוצגו בפני הערכאה הדיונית בענייני משפחה. על כן, לשיטתה, מוצדק ליתן לה רשות ערעור לבית משפט זה.

בית המשפט רשאי היה – ונדמה כי בנסיבות העניין אף חייב היה – להכריז על הקטין כבר-אימוץ. כאמור, אף בהיבט של השפעת האיחור בהגשת הערעור על הקטין אין כדי לסייע למבקשת. אימוצו תלוי ועומד זמן רב מדי, וכל עיכוב נוסף שלא לצורך אינו עולה בקנה אחד עם טובתו.

המבקש טוען, כי היה על בית המשפט לקבל את ערעורו על יסוד הנימוקים שפורטו בפסק דינו של השופט סובל. לטענתו, לא ניתנה לו הזדמנות להגיב לבקשה לאישור הסכם המכר, אשר הוגשה בהליך נפרד שלא היה מודע לו, ובכך ניתן נגדו פסק דין בלא שידע על כך.

המבקש טוען כי קביעותיהן של הערכאות קמא כי אין להחיל על עניינו של המבקש את סעיף 11(ב) לחוק המזונות היא שגויה, באשר היא "מנוגדת לפסיקות של בתי המשפט המחוזיים ולענייני משפחה בעשורים האחרונים, מנוגדת למהות הוראת הדין הפרוצדורלי, לאופיין וטיבן של תביעות חוב מזונות עבר בלשכות ההוצל"פ שהוראת דין זו חלה עליהן ולרציונלים העומדים ביסוד הדין הזה לאור מעמדה של הזכות לשוויון כזכות-בת לזכות החוקתית לכבוד האדם וחירותו".

המבקשת טוענת כי אם המומחה הרפואי שמונה יסיים את מלאכתו וייתן את חוות דעתו עוד לפני ההכרעה בבקשת רשות הערעור לגופה, יתקשה בית המשפט לענייני משפחה להתעלם מחוות הדעת שכבר הוגשה לו.

מכאן הבקשה שלפניי, שבמסגרתה התבקש גם מתן צו ארעי הקובע כי הקטין יוצא ממשפחת האומנה לאלתר ויועבר לחזקת המבקש. נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו כי הערעור נושא הבקשה דנן הוגש באיחור ומשכך דינו להידחות.

המבקש טוען שיש להעניק לו רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולבטל את קביעותיו בכל הנוגע לסכום המזונות. לטענתו, יש להפחית את סכום המזונות שבו חויב, בין היתר בהתחשב בכך שלצדדים משמורת משותפת על הקטינים.

לטענת המבקש, מאחר ומדובר בהעברת זכויות חקלאית הנעשית על פי פסק דין שניתן בהליך גירושין, הוא רשאי לממש את זכייתו בהתמחרות כך שישלם את התמורה נטו בלבד, ללא מס שבח ודמי הסכמה. עוד נטען כי אי היעתרות לבקשה תותיר את המבקש, בן כ-75 שנים, ללא קורת גג ומקור פרנסה.

לטענת המבקשת נפגעה זכותה לחקור עדים ולנהל משפט כהלכתו, שהיא זכות מהותית ויסודית. שלילת האפשרות לחקור את המשיבה ואת המומחית מטעם בית המשפט, כמו גם מתן פסק דין בלי שניתנה לה האפשרות לסכם את טענותיה, מנוגדים להוראות דין שונות, מהווים פגיעה בכללי הצדק הטבעי ויוצרים בעניין המבקשת עיוות דין.