המבקשים טוענים כי הסכמתם למתן פטור מאגרה ניתנה על בסיס עדותו של המשיב. על כן, לשיטתם, לא מתייתר הצורך לבחון את מצבו הכלכלי של המשיב, אשר לפי הנטען העיד בעניין זה עדות שקר. 

בבקשה נטען כי יש מקום ליתן רשות ערעור שכן במקרה זה מתעוררות שאלות החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים, ביניהן השאלה האם ניתן לייחס לקטין שאינו מכיר את אביו בעטיה של האם המשמורנית סרבנות קשר, והאם ניתן במקרה זה להורות על ביטול או על הפחתת המזונות המשתלמים לקטין. 

המבקש, אשר אינו מיוצג, טוען כי יש להשיב את הקטינים למשמורתו. לטענתו, התיק שנפתח נגדו בחשד לעבירות אלימות עקב תלונת גרושתו נסגר, והרישום הפלילי של בנו התיישן ועתיד להימחק בעוד כשנה.

לגופו של עניין, המבקשת מעלה בבקשתה טענות רבות המופנות בעיקרו של דבר כלפי הממצאים העובדתיים שקבעו הערכאות הקודמות שדנו בעניינה. היא שבה וטוענת כי המסקנות שאליהן הגיעו בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי שגויות, ומציינת כי עסקת המתנה בינה לבין אחיה נעשתה בהסכמתו המלאה ועל יסוד הבנה של משמעות ההעברה.

המבקש טוען כי שגה בית המשפט המחוזי עת הגדיל את הסכום שבו יחוב במזונות אישה. לטענת המבקש בית המשפט המחוזי התעלם בהחלטתו מממצאים עובדתיים שנקבעו בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה; וכמו כן שגה בקביעתו שלפיה רמת החיים של בני הזוג עובר לפרידה הייתה גבוהה מרמת חיים "בינונית", כקביעת בית המשפט לענייני משפחה.

לטענת המבקשת, היה מקום לתת רשות ערעור שכן אחרת עלול להתנהל הליך מיותר, שאף יש בו כדי לגרום נזק למבקשת. כך במיוחד כאשר למבקשת אין מזור בהבטחת הוצאות משפט מתאימות וראויות.

המבקש מלין על כך שנמנע ממנו יומו בבית המשפט משום שלא עלה בידו לשלם את העירבון. המבקש שב וטוען כי סיכויי ההצלחה שלו בערעור הם טובים, ועל כן, בהתחשב במצבו הכלכלי הקשה מן הראוי ליתן לו פטור מלא מתשלום העירבון.

המבקשת טוענת כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שצמצם את צו המניעה הזמני שהטיל בית המשפט לענייני משפחה. לטענת המבקשת, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית שעניינן סעדים זמניים, ומכל מקום מאזן הנוחות נוטה לטובתה. לעומת זאת, כך נטען, המשיב לא הצביע על נזק שעלול להיגרם לו כתוצאה מהותרת צו המניעה הזמני על כנו.

תמצית הטענה היא כי דחיית ערעורו של המבקש עקב אי הגשת עיקרי טיעון מביאה לפגיעת יתר בזכות הגישה לערכאות. עוד נטען כי לא ניתן משקל מספיק לעובדה שהאיחור נבע מטעות בתום לב של באת כוח של המבקש.

לטענת המבקש, לאחר מתן פסק הדין על ידי בית המשפט המחוזי הוא פנה לבית הדין השרעי בירושלים, שם נמסר לו כי משאין הוא אחד היורשים של מקצת מהאחים המנוחים, ובהיעדר הסכמת כלל היורשים, אין בית הדין יכול להמציא צו ירושה.