בסמכותו ומחובתו של רשם ההוצאה לפועל לבחון, בין במסגרת דיון בטענת פרעתי ובין במסגרת אחרת בהוצאה לפועל, באופן ענייני טענה של חייב, לפיה הפסיקתא המבוצעת בהוצאה לפועל אינה תקפה ואין לבצעה.

לפי הוראת סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, על החייב מוטל הנטל השכנוע להוכחת טענותיו. זהו נטל ראשוני והוא אינו עובר לעולם מן החייב אל הזוכה שכן בטענת פרעתי מעמדו של החייב כלפי הזוכה הוא של "המוציא מחברו".

החייב בבקשה בטענת פרעתי הראשונה טען כי לא עודכנו סכומים בתיקי ההוצאה לפועל,  הקשורים על ידי הזוכה. טענה זו נדחתה. כעת מעלה החייב טענה נוספת כי יש לקבוע כי ערבותו לחיובי ההוצאה לפועל פקעה עם סגירתם של התיקים וכי אין מקום בנסיבות אלה לחייבו ביתרת החוב בתיק אשר אינה נובעת מחוב עצמו אלא מחיובי הגבייה בתיק. מדובר בטענה משפטית שלא הועלתה בבקשתו הקודמת, ולכן לא נבחנה. לטענת החייב יש בטענה זו להביא לסגירת התיק. לכן, יש מקום לאפשר לחייב להעלות טענותיו במסגרת בקשה זו.

תיק הוצאה לפועל זה, עניינו ביצוע איזון משאבים רכושי בין בני זוג, מכוח הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין, ומשכך כל עוד לא הורה בית המשפט לענייני משפחה כי פסק הדין יבוצע באמצעות לשכת ההוצאה לפועל, יש לבצעו על פי החלטת בית המשפט לענייני משפחה ובפיקוחו.

מארג ראיות זה מעלה כי הנכס אינו מהווה דירת מגורים המשמשת למגורים של יחיד, אלא נכס עסקי הנמצא בבעלות חברה בע"מ. הנכס כולל מספר דירות מגורים המושכרות על ידי החברה לצדדי ג' למטרות רווח.

נראה כי תרופתו של צד הטוען לחוסר סמכות עניינית, בפניה לבית המשפט המוסמך לקבלת סעד הצהרתי או בהליך ערעורי כנגד פסק הדין הפגום.

הזוכה לא יכול להיפרע מן החייב באמצעות הליכי הוצאה לפועל, שכן החוב נשוא תיק זה נוצר לפני מתן צו הכינוס בהליך פשיטת הרגל, ומשכך עליו להיות מוסדר על דרך הגשת תביעת חוב במסגרת הליך פשיטת הרגל.

שיעור שכר הטרחה שיש לפסוק במקרים בהם הגיעו הצדדים לכלל הסכמה בדבר פרעון חוב הפיגורים בלבד לעת הזו, הינו בהתאם להוראות תקנה 3 לתקנות ולא בהתאם להוראות תקנה 4, למרות חלוף התקופה בת 90 הימים.

מאחר והמשכון לטובת המרכז הוטל לאחר העיקול, הרי שאין עדיפות לנושה אשר לזכותו נרשם המשכון, ובמקרה זה אין עדיפות לנושה הגובה בהתאם לפקודת המסים על פני נושה הגובה בהתאם לחוק ההוצאה לפועל.

משהעברת הכספים לזוכה, נעשתה שלא כדין ורק לנוכח אי-עדכון התיק במועד, בדבר עיכוב וביטול ההליכים מכוח החלטת בית-המשפט, לנוכח הסמכות הנתונה לרשם ההוצאה לפועל מכוח סעיף 20(ב) לחוק ההוצאה לפועל וכן תקנה 126א לתקנות ההוצאה לפועל, לתיקון פגם אשר נפל בהליך, הורה רשם ההוצאה לפועל לזוכה להשיב הכספים לתיק ועם קבלתם בתיק, הורה רשם ההוצאה לפועל על השבתם לצד ג'.