המבקש טוען כי שגה בית המשפט לענייני משפחה שנתן את החלטתו מבלי שהוגשה תשובתו לתשובת המשיבה; וכי שגה שהורה על סגירת התיק מבלי שדן והכריע בתביעת המבקש לגופה.

טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי חרג מסמכותו עת התערב בקביעות עובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה אשר התרשם משורה של חוות דעת של גורמים מקצועיים וטיפוליים שלפיהן טובת הקטינים היא בשמירה על קשר תדיר ורציף עם המבקש.

המבקשת טוענת כי הותרת הדיון בבית הדין הרבני פוגעת ביכולתה לנהל את מכלול ההליכים בין הצדדים. זאת, משבית המשפט לענייני משפחה מנוע לטענתה מלקיים דיון בתביעתה הרכושית ובתביעתה למזונות עד להכרעת בית הדין הרבני בשאלת תוקפו של ההסכם. לטענתה הכרעה זו נדחית נוכח אי נכונותו של בית הדין לקיים דיון לגופן של טענות המבקשת בדבר פגמים בכריתת הסכם הגירושין ובדבר עילות נוספות לביטולו. 

לטענת המבקשים, המשיב דרש את פינויים כנקמה על הרשעתו בעבירת האיומים, ולמעשה תביעתו אינה אלא ניצול לרעה של הליכי משפט. המבקשים מוסיפים כי אין בהגשת תלונה במשטרה על-ידם כדי להצדיק את חזרתו של המשיב מן המתנה שנתן להם, ולחלופין מהרשות שהעניק להם להתגורר בנכס. עוד הם טוענים כי תלונותיו של המשיב בדבר אלימות מצדם היו תלונות שווא, והא ראיה שלא ננקטו נגדם הליכים פליליים.

טוען המבקש, כי חרג בית המשפט המחוזי מסמכותו משכפה עליו את הצעת הפשרה, אף שהבהיר כי הסכמתו כפופה להסדרת הסוגיה של הוצאות המשפט מן ההליך הקודם. נטען, כי הסכמתו לותר על הגשת תביעה להקטנת דמי המזונות בעתיד משמעה ויתור מרחיק לכת בעל משמעויות כספיות נכבדות, וכי לא היה מקום להתעלם מהתניית ההסכמה בהסדרת הוצאות המשפט הללו.

טוענת המערערת כי שגתה הרשמת אשר העניקה משקל רב מידי לפגמים פרוצדורליים שנפלו בבקשות תוך שלילת זכותה לקבל את יומה בבית המשפט. לטענתה די בכך שהערעור הוגש במועד, כאשר בקשת רשות הערעור הוגשה מיד בסמוך לאחר החלטת הרשמת על מחיקת הערעור, כדי להיענות לבקשה. 

טוען המערער כי מצבו הכלכלי והבריאותי קשה וכי סיכויי הערעור גבוהים ועל כן יש לפוטרו מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון. לחלופין ביקש המערער הפחתה של העירבון לסך של 5,000 ש"ח, כפי שהועמד העירבון במסגרת הליך ערעורי אחר שנקט, מבלי שהמשיבים התנגדו לכך.

טען המערער כי שגה הרשם כאשר לא ייחס את המשקל הראוי למכלול המסמכים אשר הונחו לפניו עם הבקשה ובפרט להחלטות הערכאות הקודמות אשר בחנו בצורה מקיפה את מצבו הכלכלי.

טוען המערער כי שגה הרשם בהתעלמו ממצבם הכלכלי של ילדיו ובקביעתו כי הוא לא הוכיח כנדרש היעדר יכולת כלכלית. דפי חשבון הבנק שלו מלמדים כי חשבונו נמצא ביתרת חובה כל העת והחלטות קודמות של ערכאות שונות הכירו במצבו הכלכלי הקשה. 

טוען המערער כי מצבו הכלכלי והרפואי, מצבם הכלכלי של בני משפחתו, סיכויי הערעור הגבוהים, והעובדה שבהליכים אחרים ניתן לו פטור כמבוקש, מצדיקים התערבות בהחלטת הרשם.