טוען המערער כי שגה הרשם בכך שהכריע בבקשה לצירוף המסמך ולא הותיר את הבקשה להחלטת ההרכב שידון בערעור, תוך חריגה מהכלל לפיו יש להביא בקשות מסוג זה לדיון לפני ההרכב.

המערערת שבה וטוענת כי לנוכח אורך פסק הדין מושא הערעור בתיק העיקרי, היקף כתבי הטענות בבית המשפט המחוזי והיקף המחלוקות העובדתיות אשר רובן ככולן עומדות גם עתה להכרעת בית משפט זה, יש טעם מיוחד להגדלת היקף הערעור. 

במסגרת הערעור נטען כי שגתה הרשמת שדחתה את בקשת המערער לביטול החלטתה מיום 5.7.2021 ושדחתה את בקשת המערער להארכת המועד להפקדת הערובה. נטען כי לנוכח מצבו הכלכלי והרפואי הקשה, כמו גם לנוכח זכותו החוקתית לגישה לערכאות, היה מקום לקבל את בקשותיו ולהאריך את המועד להפקדת הערובה.

טוען המערער כי שגתה הרשמת משהחליטה כי אין מקום ליתן ארכה בנסיבות מקרה זה. בנוסף לתיאור מצבו הרפואי של המערער אשר לא אִפשר לו להגיש את ההליך במועד, טען כי כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ותקנות בית משפט לענייני משפחה, מחייבת את הרשמת לגלות מידה מסוימת של גמישות וכי לא בכדי הפסיקה הכירה בכניסתן של התקנות לתוקף כ"טעם מיוחד" להארכת מועד.

טוען המערער כי הניח תשתית עובדתית רלוונטית מספקת, אשר גם מוכיחה כי אין באפשרותו להסתייע בסביבתו הקרובה לגיוס הכספים, ומצדיקה אפוא מתן פטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה. בנוסף, הרשם לא נתן דעתו לסיכויי הערעור.

טוענות המערערות כי שגה הרשם שדחה את בקשתן מבלי להתייחס למצבה הכלכלי הקשה של מערערת 1. בהקשר זה מציינות המערערות כי הן צרפו לבקשתן את כל המסמכים שיש ברשותן המעידים על מצבה הכלכלי הרעוע של מערערת 1, ומסמכים אלה הספיקו בבקשות קודמות שהוגשו מטעמן למתן פטור מאגרה ומעירבון.

נטען בעיקר כי שגתה הרשמת בהחלטתה לאור העוול הכבד שנגרם למערערים, כאשר הם מפרטים את הפגמים השונים שנפלו לטענתם בפסק הדין שניתן בשנת 2015. בנוסף, נטען כי בהחלטתה הרשמת לא שקלה כיאות את סיכויי הערעור, התעלמה משיקולים שונים רלוונטיים המטים את הכף לטובתם, כמו גם מטענות שונות שהם העלו בבקשתם. 

מכאן הערעור שלפנַי במסגרתו העלה המערער טענות שונות המופנות בעיקר כלפי מערכת המשפט בכללותה, ומפציר כי בית משפט זה יורה על פסילת השופט שדן בעניינו.

טוען המערער כי שגה הרשם בדחותו את שלוש הבקשות שהגיש. לגישתו, שגה הרשם בדחותו את בקשתו הראשונה, שכן התשתית בנוגע למצבו הכלכלי הקשה הונחה כדבעי, וגם סיכויי הערעור תומכים במתן הפטור.

טוען המערער כי שגה הרשם כאשר לא העניק לו פטור מלא מהפקדת ערובה. לשיטתו, הרשם לא העניק משקל ראוי לעובדה שהערעור מקורו בחוסר יכולתו לשלם אגרה בסך של 5,900 ש"ח במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי.