טוענים המערערים כי היה על הרשם להעניק להם פטור מתשלום אגרה בהתאם להוראת תקנה 20(4) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: התקנה) הדן בעניינים הפטורים מאגרה שמקרה זה נכנס לגדרם. עוד טוענים המערערים כי מצבם הכלכלי קשה ואף הוחמר לאחרונה. 

מכלול הנסיבות מצדיק את קבלת הערעור, ומתן הארכה המבוקשת להגשת בקשה לדיון נוסף, וזאת למרות הגישה הקפדנית והמצמצמת הננקטת בעניין זה (ראו, למשל: בש"א 1711/12 רוכמן נ' קיבוץ מענית (19.6.2012); בשג"צ 1586/20 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים, פסקה 4 (9.3.2020)). למסקנה זו הגעתי בהינתן כל אלה: התוצאות הקשות של פסק הדין מבחינת המערערים.

נטען כי שגתה הרשמת בכך שלא פטרה את המערער מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה. לשיטתו, הנימוק היחיד שניתן לדחיית בקשתו הוא העובדה שבקשותיו לפטור מתשלום אגרות וערבונות נדחו בהליכים אחרים.

טוען המערער כי שגתה הרשמת בהחלטותיה לדחות את בקשתו לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון. לטענתו, הוא צירף לבקשותיו את כל המסמכים הרלוונטיים המצויים בידו לצורך הוכחת מצבו הכלכלי הרעוע, ובכלל זה מסמכים רפואיים, דפי חשבון בנק ותצהיר מפורט.

נטען כי הרשם התעלם מכך שמזכירות בית המשפט המחוזי לא הפנתה את תשומת ליבו לכך שנפל איחור במועד הגשת ערעורו, בניגוד לפגמים אחרים שמצאה בערעור, והדבר גרם לו להניח שפעל כשורה.

נטען כי שגתה הרשמת בקבעה כי המערער לא הניח תשתית מלאה באשר למצבו הכלכלי. כן שגתה הרשמת בסירובה להמיר את הפקדת הערובה בעיקול הכספים להם הוא זכאי המוחזקים בידי מנהל העיזבון.

טוען המערער כי מצבו הכלכלי אינו שפיר וכי הוא סובל מבעיות רפואיות שאינו יכול לפרטן. עוד נטען כי ההליכים מושא הערעור מתנהלים כבר מספר שנים ובמסגרתם הוציא סכומי כסף גבוהים ומיותרים בבתי המשפט.

בין היתר טענו המערערות כי שגתה הרשמת בכך שקיבלה את הנימוקים בדבר מצבם הרפואי של קרוביו של בא-כוח המשיב, אשר מרביתם לא גובו באסמכתאות מספקות; בכך שנעתרה לבקשת המשיב חרף העובדה שבא-כוחו יכול היה להסתייע בשותפים נוספים ממשרדו; בכך שקבעה כי אינטרס ההסתמכות שלהן לא נפגע; בכך שלא שקלה את חוסר תום ליבו של בא-כוח המשיב; ובכך שלא הטילה הוצאות על המשיב.

המערערים טוענים כי המשיב כלל לא טען בבקשתו כי יש למחוק את הערעור בשל צפיית עורכת הדין באתר "נט המשפט". כל שנטען הוא כי הייתה צפייה בפסק הדין ביום 17.3.2021, ובמענה לכך הגיש בא-כוח המערערים תצהיר מטעמו ובו ציין כי ההמצאה אליו נעשתה רק ביום 21.3.2021. 

לא ראיתי מקום להתערב בהחלטת הרשם. מדובר בעניין המצוי בגרעין שיקול דעתו. מעבר לכך ולגופה של "הפנייה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור", ההודעה מטעם המערערים מיום 30.11.2021 המפנה להחלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 25.11.2021 בה נקבע שההליך העיקרי יועבר לבית משפט השלום, מהווה טעם נוסף לכך שאין מקום להתערבות בית משפט זה בהליך בשלב הנוכחי.