כפי שקבעה הרשמת, טעותו של המערער בנוגע לחישוב המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור אינה עולה כדי "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד. 

המבקש לא פרש לפני הרשמת תשתית עובדתית מלאה ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי, אף כי, כפי שציינה הרשמת בהחלטתה, הוסבר לו לא פעם מהו היקף הפירוט הנדרש. 

המערערים טוענים כי הרשמת בהחלטתה לא התייחסה לשיקולים הרלוונטיים לעניין הפחתת גובה הערובה, ובהם גובה החיוב בהוצאות הצפוי אם הערעור יידחה, בהתחשב בין היתר בגובה ההוצאות שנפסקו בערכאה קמא (4,000 ש"ח בלבד).

על המבקש פטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה להניח תשתית עובדתית מלאה ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי. חרף זאת, גם בקשת הפטור דנן הוגשה ללא פירוט מספק בדבר מצבו הכלכלי של המערער, ומבלי שצורף לה כל מסמך לביסוס הבקשה זולת צילום תעודת נכה של אשתו. 

לא נפל כל פגם בדחיית בקשת המערערת מן המרשם ומשכך לא נפל פגם בהחלטת הרשמת. גם לא נפל פגם בכך שהרשמת לא נדרשה בהחלטתה ליתר טענות המערערת לגופו של עניין בהן פרטה מדוע לעמדתה יש להיעתר לבקשתה לקיום דיון נוסף.

חזרו המערערים על טענתם כי הדין אינו מאפשר לבעל דין להגיש שני ערעורים נפרדים על אותה החלטה. לגישתם, מקום שבו בעל דין כבר הגיש ערעור עיקרי מטעמו, גם אם בעל הדין שכנגד הגיש בעצמו ערעור עצמאי, אין באפשרותו להגיש ערעור נוסף (ערעור משיב) מכוח תקנה 137(ב) לתקנות. 

כל שהוגש הוא תצהיר מטעם עורך דין במשרדו של בא-כוח המערער, לפיו במועד ההמצאה בא-כוח המערער היה מאושפז בבית חולים והצפייה המתועדת בפסק הדין באתר "נט-המשפט" נעשתה על ידי פקידה במשרדו. היינו, יש בתצהיר זה כדי לאשר שההמצאה הייתה כדין.

כל שנטען בבקשתו ל"החייאת ההליך" הן טענות לגופה של בקשת רשות הערעור שאותה הוא מבקש "להחיות", ברם אין בטענות אלה כדי להסביר את מחדליו.

המערער לא הגיש לרשמת בקשה מתאימה לאיחוד הדיונים על בסיס החלטה זו, ואין מקום להעלות טענותיו לראשונה בערעור שלפנַי.

מאז הוגשו כתבי טענות אלה חלפו מספר שנים, ולא הונחו לפני הרשמת או לפנַי נתונים המלמדים על מצבה הכלכלי העדכני של המערערת. כל שהוגש הוא תצהיר מטעם בא-כוח המערערת, שלא נתמך באסמכתאות כלשהן. בנסיבות אלה, לא נפל פגם בקביעת הרשמת כי לא הונחה תשתית המצדיקה מתן פטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה