בצדק קבעה הרשמת כי יש להסב את ההליך מערעור בזכות לבקשת רשות ערעור, והמערער לא הציג כל תשתית משפטית או עובדתית שיש בה כדי לשנות ממסקנה זו.

ההחלטה ניתנה בחלוף כשנתיים ממועד מתן פסק הדין, ואין עניינה בתיקון פסק הדין – לא טכני ולא אחר – ודי בכך כדי להוביל למסקנה כי סעיף 81(א) לחוק לא חל בענייננו, וממילא גם לא סעיף 81(ג) לחוק.

טענות המערער בנוגע להנחיות שקיבל מגורמים שונים במזכירות בית המשפט לא נתמכו בדבר – לא בהליך לפני הרשמת ולא בערעור שלפנַי – ומכל מקום אין בהן כדי להקים עילה להשבת האגרה ששולמה על ידו.

לא קיימת כל אפשרות בדין – לרבות לא בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 אליו מפנים המערערים – להגשת בקשה לקיום דיון נוסף על החלטה של בית משפט זה שניתנה בדן יחיד.

החלטת הרשמת להורות על הפחתת הערובה ניתנה לאחר איזון בין כלל השיקולים הרלוונטיים, ובהם העובדה שהמשיבה לא הניחה תשתית מלאה למצבה הכלכלי ושהיא חויבה בהוצאות בהליך קמא שטרם שולמו – מזה; והאינדיקציות העולות מהמסמכים בנוגע למצבה הכלכלי, נסיבותיה האישיות וטיב ההליך – מזה.

המערער לא הניח – לא בבקשה שהוגשה לפני הרשם ואף לא בערעור שלפנַי – תשתית ולוּ מינימלית ביותר שיש בה כדי ללמד על יכולתו הכלכלית.

אף אם התכוון המערער מלכתחילה להגיש את בקשתו בהליך נפרד מההליך שהתנהל לפני השופט שטיין, אין בכך כדי לשנות מהעובדה שבקשתו הוכרעה לגופה, וממילא אין מקום להגשתה בשנית.

לטענת המערערים, שגתה הרשמת בקבעה כי טענותיהם נבחנו בעבר. אף שטענותיהם בנוגע לפסק הדין בתביעה הראשונה נדונו בהליכים קודמים, סוגיית היעדרו של מתורגמן משפטי מוסמך לא זכתה לבחינה, ודי בה כדי להצדיק בחינה מחודשת של כלל תוצאות ההליכים הקודמים. 

טוענים המערערים כי החלטת הרשם אינה מנומקת ולא ניתן בה משקל ראוי לטענותיה להרחבת חזית. בנוסף, ייתכן שאם לא יינתן להם להגיב לתשובה לפני הדיון, הם גם יהיו מנועים מלהעלות טענותיהם בדיון עצמו, והערעור יוכרע על בסיס טענות חדשות שלהם לא הייתה הזדמנות להתייחס אליהן.

כפי שקבעה הרשמת, כי עצם העובדה שהמשיב היה צד פורמלי להליך בבית המשפט המחוזי וטענותיו השונות נדחו בפסק הדין מיום 12.5.2024, מקימה לו זכות להגיש עליו ערעור.