בהחלטה נושא הערעור נקבע כי המערער לא הצביע, ולו בקירוב, על טעם מיוחד אשר מצדיק את מתן הארכה המבוקשת. בנסיבות העניין, לא מצאתי כי נפל פגם בקביעת הרשם כי המערער לא הוכיח קיומו של טעם מיוחד לאיחור בהגשת הבקשה.

עיון בבקשה המקורית ובנספחיה מלמד כי המערער לא עמד בנטל המוטל עליו להניח תשתית עובדתית מלאה ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי והיעדר יכולתו להסתייע בקרובים.

מקובלת עלי קביעת הרשמת כי הלכה למעשה אין המדובר בערעור על פסק דינו של בית משפט המחוזי, שכן פסק הדין הפך לחלוט לאחר שערעור שהגישו עליו המערערים לבית משפט זה נדחה ביום 1.2.2024 (ע"א 473/23).

המערער טוען כי הוא מצוי בחוסר יכולת כלכלית מובהק שהוכח על ידי הראיות הדרושות וכי סיכויי הערעור טובים. בין היתר נטען כי פסק הדין של הרשמת לוקה בחוסר סבירות ומידתיות; כי הוא מהווה פגיעה בזכות הגישה לערכאות ושימוש לרעה בסמכות שיפוטית; וכי הוא אינו עקבי ביחס להחלטות שיפוטיות אחרות בעניינו.

צודקים המערערים כי לא נכללה בהחלטת הרשם התייחסות לסיווג ההליך בראי העובדה שמחיקת התביעה נעשתה גם בשל טעם נוסף – אי-הגשת כתב תביעה מתוקן בעקבות הוראת בית המשפט לתקנו על דרך של צירוף צד להליך.

על אף שעל המבקש פטור מתשלום אגרה מוטל הנטל להניח תשתית עובדתית מלאה ועדכנית בנוגע למצבו הכלכלי (ע"ר 14273-12-24 חגיגי נ' אינסל (17.12.2024); ע"ר 22346-08-24 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (8.10.2024)), המערער לא הניח תשתית שיש בה כדי ללמד על חוסר יכולתו הכלכלית לתשלום אגרה.

טענות המערערים בנוגע לכשל בייצוגם בהליכים שהתנהלו בעניינם ואי ידיעתם על פסקי הדין אינן רלוונטיות שעה שהבקשה להארכת מועד לנקיטת הליך בקשת רשות ערעור לפני בית משפט זה נסובה על החלטת בית המשפט לדחות את הבקשה שהגיש בא-כוחם הנוכחי.

חוזרת המערערת על טענתה כי פסק הדין וההחלטה בבקשה לביטולו רק מחקו את הערעורים שהוגשו על ידה, ולא דחו אותם. על כן, קמה לה זכות ערעור לבית המשפט העליון כדין כל פסק דין "רגיל".

בערעור נטען כי החלטת הרשם אינה עולה בקנה אחד עם תקנה 135(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), המאפשרת לבית המשפט לשנות סכומי ערובה ממגוון שיקולים ולא רק בנסיבות של קשיים כלכליים.

נטען כי שגה הרשם כשלא נתן משקל לכך שבא-כוח המערער סבר בטעות ובתום לב כי הפגרה אינה באה במניין הימים. כמו כן, שגה הרשם בכך שלא נתן משקל לחשיבות השאלות המשפטיות שעלו בפסק הדין, ולעובדה כי פסק הדין לא ניתן פה אחד, ומנגד נתן משקל מופרז לכך שלא צורף תצהיר מטעם המערער.