טוענת המבקשת, כי לא היה מקום לדחות את ערעורה, וכן את בקשת רשות הערעור שהגישה,  מבלי לקיים בהם דיון; כי מטעמים שונים יש להעדיף את טובתה על פני אינטרס ההסתמכות של המשיבה 4; וכי המשיב 3 – הוא אחד מכונסי הנכסים שמונו למכירת הדירה – נגוע בניגוד עניינים.

נטען, בעיקרו של דבר, כי קביעת בית המשפט בעניין הסכם המתנה פוגעת בחופש הקניין של המבקשת; וכי לא היה מקום למנות למבקשת אפוטרופוסים, שכן על-פי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, היא נמצאה  כשירה לקבל החלטות בענייני רכושה וגופה.

המבקשת טוענת כי ההחלטות ניתנו תוך פגיעה בעיקרון סופיות הדיון שכן ההליך הראשון, במסגרתו ניתנו ההחלטות, נסגר בהתאם לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ירושלים (השופט א' כץ) מיום 12.12.2021 (להלן: החלטת השופט א' כץ). המבקשת הוסיפה וטענה כנגד פסק הדין קמא, במסגרתו נדחתה טענתה כי התיק סגור. מנגד, המשיב סמך את ידיו על פסק הדין קמא ועל נימוקיו.

נטען, בין היתר, כי יש לאזן את עליית שווין של המניות במהלך הקשר הזוגי ואת שווי המוניטין שצבר המשיב 1 בתקופה זו; וכי יש להכיר בזכויותיה של המבקשת באשר לדירות הנוספות. עוד מלינה המבקשת על דרך פירוק השיתוף בבית המגורים, ועל כך שהשטח הסמוך לו לא נכלל בזכויותיה; וכן על דחיית טענותיה בדבר הברחת נכסים על-ידי המשיבים.

ההחלטה על שמיעת הקטינים היא החלטה דיונית מובהקת, וכידוע בית משפט זה יטה שלא להתערב בהחלטות דיוניות של בית משפט קמא (בע"מ 6577-18 פלונית נ' המרכז הישראלי לאפוטרופסות - הקרן לטיפול, פסקה 16 (9.10.2018)).

נטען, בין היתר, כי אין לזקוף לחובתו של המבקש את אי-הגשת בקשת רשות הערעור על ההחלטה הראשונה; כי הצדדים הסכימו בעבר שהקטין ילמד בחינוך מוסלמי, והותרתו במסגרת החינוכית הנוכחית תוביל לקרע בינו לבין משפחת אביו; כי המשיבה בהתנהלותה עושה "דין לעצמה";  וכי אין מקום בענייננו לשקול טעמים של ניידות וזמינות, אלא אך את שיקולי טובת הילד (כפי שיילמדו מתסקיר שיעסוק בסוגיה).

בבקשה טוען המבקש, בעיקרו של דבר, כי המשיב 1 לא עמד בנטל הכבד המוטל עליו להוכיח כי העברת הזכויות הינה חוזה למראית עין, ולסתור את רישום הזכויות במרשם המקרקעין; וכי שגה בית המשפט לענייני משפחה בקביעתו כי המבקש הודה בעצמו בחלק מן העובדות שנטענו בפניו.

טענותיו העיקריות של המבקש מופנות כלפי הקביעה שלפיה הבן הנוסף, שזהותו לא ידועה, אף הוא יורש של המנוחה. בעיקרו של דבר, המבקש טוען בהקשר זה כי לא הובאו די ראיות לכך. 

הסוגיה העומדת לדיון נוגעת לקביעת בית משפט קמא ממנה עולה כי לזוכה בהליכי הוצאה לפועל עומדת הזכות להימנע מפעולות נגד חייב בשל אופי מערכת היחסים האישית ביניהם, מבלי שהחלטה זו תשליך על יכולתו לגבות את החוב מיורשי החייב. הכרעת בית משפט קמא בשאלת זכות הזוכה אינה נקייה מספקות. עם זאת, המקרה דנן אינו מתאים להכרעה בשאלה זו, ומשכך אותירה, לעת עתה, בלא הכרעה לכאן או לכאן.

נטען, בין היתר, כי שגה בית המשפט בכך שלא יישם על המקרה דנן את חזקת השיתוף; ובכך שלא העניק משקל מספק לנזק שעלול להיגרם למבקשת ממכירת הדירה, ולקושי שיעמוד בפניה אם תזכה בתביעתה ותאלץ להיפרע מעשרה משיבים שונים.