המבקש חוזר, בעיקרו של דבר, על טענותיו, כפי שאלה נדונו בפני הערכאות הקודמות, ומדגיש כי יש להסדיר את הסוגיות הנוגעות למקרקעין לפני ביצוע ההתמחרות. עוד טוען המבקש כי השלכותיו של פסק הדין עליו קשות מאוד, הן משום שהמשתלה היא "מפעל חייו" והן מאחר שפעילות החברה תוך שימוש במקרקעין הפרטיים שלו (גם כנגד תשלום דמי שימוש) פוגעת בזכויותיו הקנייניות.ש

נטען, בעיקרו של דבר, כי בהסכם נפלו פגמים מהותיים, וכך גם בהליך כריתתו; כי ההסכם הופר הפרה יסודית; וכי זכויותיו הדיוניות של המבקש קופחו במסגרת ההליכים קמא.

טוענים המבקשים, בין היתר, כי קיימות הגבלות פוגעניות פחות, אשר ניתן היה להטיל על החסויה, חלף חיובה באישור האפוטרופוס לרכוש לצורך חתימתה על מסמכים משפטיים; כי החסויה הוכרזה כפסולת דין "דה-פקטו", ללא הליך מתאים, ובניגוד לחוות הדעת שניתנה בעניינה.

טוען, בעיקרו של דבר, כי נגרם בעניינו עיוות דין חמור; כי ההיתר למומחית לעיין במסמכים הנוגעים לצדדי ג' פוגע בפרטיותם, אף בהינתן המתווה המוצע; וכי שגה בית המשפט לענייני משפחה בקביעותיו שלפיהן המבקש צירף את המסמכים לחוות הדעת מטעמו והסכים בעבר למסור את החתימות המבוקשות.

נטען, בעיקרו של דבר, כי לא היה מקום למנות מומחה מטעם בית המשפט לבדיקת האם, וכן כי אין לחייבה להיפגש עם רשויות הרווחה; כי נפלו פגמים במינוי האפוטרופוס לדין, שנעשה ללא שמיעת עמדתה של האם, חרף חתימתה על ייפוי כוח מתמשך ובניגוד לעמדתם של רופאים אשר קבעו שהיא כשירה; וכי המומחה והאפוטרופוס שמונו מוטים לטובת המשיבה.

המבקשים טוענים, כי פסק הדין מעורר 'שאלה עקרונית' המצדיקה מתן רשות לערער ב'גלגול שלישי'. השאלה נוסחה בידי המבקשים כך: "האם כאשר מוריש ציווה נכס מסוים לזוכה, והנכס יצא ממצבת נכסיו של המוריש שלא מדעת המוריש, וכאשר למוריש לא הייתה מסוגלות לתקן את צוואתו, זכאי הזוכה לתמורת המכר של אותו הנכס". 

נטען, בעיקרו של דבר, כי יש לקיים דיון בבקשה לגילוי מסמכים לפני קבלת חוות הדעת מטעם המומחה – ולא לאחריה – שכן המשיב פועל להברחת נכסיו, כך שלא יהיו בני-חלוקה בהליך איזון המשאבים.

המבקשת מלינה על סכום הערבות הגבוה שנקבע כתנאי למתן הצו המבוקש על-ידה. במסגרת בקשתה, טוענת המבקשת כי יש סיכויים טובים לקבלת הערעור שהגישה לבית המשפט המחוזי, ומדגישה את החשיבות הנודעת לעיכוב הביצוע בהתחשב במאזן הנוחות.

המבקש טוען כי המקרה דנן עוסק בסוגיה משפטית מובהקת – פרשנותו של סעיף 72(א) לחוק הירושה, וכי יש לו השלכות ציבוריות רחבות, על רקע החשש שבעלי חוב יימנעו במכוון מהעברת מידע על אודות ירושה כדי לחמוק מתשלומים.

בבקשתו, חוזר המבקש על עיקר טענותיו בפני הערכאות הקודמות, וטוען, בין היתר, כי על רקע המצב הביטחוני, טובת הקטינים מחייבת את הוצאתם מגבולות ישראל; כי הקטינים זכאים להשתתף בטיסות החילוץ; כי בהתאם להוראת סעיף 17 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 – שלפיה "באפוטרופסותם לקטין חייבים ההורים לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות הענין" – על המשיבה להסכים להוצאת הילדים מחוץ לישראל; וכי יש לחלץ את הקטינים, בין השאר, אף מכוח נורמה בסיסית לחילוץ ופינוי ילדים מאזורי מלחמה, המעוגנת במשפט הבינלאומי ההומניטרי.