לטענתו, בית המשפט המחוזי חרג מסמכותו כאשר פסק בניגוד לבית משפט השלום וקבע כי מתקיים מעשה בית דין. זאת ועוד: המבקש סבור כי קביעה זו של בית המשפט המחוזי מנוגדת להחלטה שניתנה ברע"א 7424/20, בה נקבע כי טענותיו דורשות בירור עובדתי.

המבקש, אשר לאורך ההליכים בעניינו אינו מיוצג, חוזר, בעיקרו של דבר, על הטענות שהעלה בפני הערכאות הקודמות. המבקש מטעים כי בית המשפט לתביעות קטנות לא יכול היה להסתפק בהצהרה בעל פה של נציג המשיב לפיה הוא סטודנט, אלא לדרוש כי יציג הוכחה לכך.

המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי "התעלם" מנימוקי הערעור, בכך שמיקד את פסק דינו בצו בתי המשפט, בעוד הערעור התמקד בקביעה כי אין להתיר הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, בפרט בטענה הנוגעת לעיתוי הגשת הבקשה. עם זאת, לטענת המבקש, פסק דינו של בית המשפט המחוזי דן לגופם של דברים בסיכויי בקשת רשות הערעור, מבלי שהדבר בא לידי ביטוי בערעור המבקש.

המבקש חוזר, בעיקרו של דבר, על טענותיו כפי שהובאו בפני הערכאות הקודמות, וכן מטעים כי עניינו מעורר שאלות משפטיות עקרוניות הנוגעות להגדרתו של המונח "לשון הרע", לתחולתו של חוק איסור לשון הרע על יחסי מורה-תלמיד, ולאפשרות לראות פרסום שנשלח בשעת כעס ככזה שפטור מאחריות.

המבקש מתעלם מקביעתו של בית משפט השלום, שאומצה על-ידי בית המשפט המחוזי, שלפיה אין בכתבה ששודרה על-ידי המשיבות משום לשון הרע כלפי המבקש. 

המבקשת ממקדת טענותיה בכך שבית המשפט המחוזי דחה בהחלטתו מיום 16.8.2023 את הבקשה לסילוק או מחיקה על הסף בהחלטה תמציתית וללא הנמקה. זאת, לשיטתה, תוך שלא התייחס למכלול טענותיה כדבעי, ובראשן לטענתה בדבר תחולתו של סעיף 83(ב) לפקודה במקרה הנדון.

האם תאגיד זכאי לתבוע פיצויים בעילת לשון הרע במסלול שמתווה סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, בגין פגיעה בשמו הטוב כנזק לא ממוני, דהיינו: בגין פגיעה בשמו הטוב שלא תרגמה עצמה להפסדים כספיים; והאם לעניין זה יש מקום להבחין בין סוגים שונים של תאגידים?

אמת, צודק עו"ד שוב בדבריו, כי בית המשפט אינו נזקק להגנה זו תדיר, וכי דומה שעוד נותרו לנו בה בקעות להתגדר בהן. דא עקא, עיון בפסקי הדין של בית משפט השלום ושל בית המשפט המחוזי, ילמדנו כי השאלות שעליהן מצביע עו"ד שוב, באשר לסעיף 13(9) הנ"ל, כלל אינן משפיעות על ההכרעה בנדון דידן, ומכאן – שאין בהן כדי להצדיק מתן רשות להשיג על פסק הדין.

ההכרעות קמא נטועות בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינן מעוררות שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

ביחס לפרסום השלישי, טוען המבקש כי עניינו מעלה שאלה בעלת השלכות רוחב החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים. שאלה זו, לטענתו, היא אם השוואת אדם למאכל, לבעל חיים או לחפץ אשר חולקים כביכול תכונות משותפות בולטות של צורה, צבע או ריח, במטרה ללעוג לאדם, "מצומצמת לחזות החיצונית המשותפת לאדם ולחפץ/בעל חיים או שמא יש להרחיבה לתכנים פוגעניים בעלי קונוטציות עדתיות ו/או גזעניות שליליות".