המבקש טוען כי עניינו מעלה שאלה עקרונית בדבר תחולתם של דיני לשון הרע על אמירות שנאמרו במסגרת תחרות עסקית. ברם, כפי שציין בית משפט השלום, שאלה זו – אינה חדשה. היא נדונה בעבר לפני בית משפט זה (ע"א 3322/16 איי די איי חברה לביטוח בע"מ נ' לשכת סוכני ביטוח בישראל (30.4.2017)). קביעות בית משפט השלום נוגעות אך ליישום אותה הלכה.

המבקש סבור כי בית המשפט המחוזי שגה עת קבע כי הפרסומים המאוחרים עולים כדי "עילות חדשות" השוללות תיקון כתב תביעה, בעומדו על ההלכה הפסוקה לפיה יש ליתן למונח "עילה" פרשנות מרחיבה בכל הנוגע לבקשות לתיקון כתבי טענות.

נטען כי יש ליתן פסק דין כנגד המשיבה מחמת "התרמית ושימוש לרעה שביצעה המשיבה כלפי מערכת המשפט כולה". עוד נטען, כי בית משפט קמא "מסרב ליתן פסק דין בהיעדר הגנה וזאת למרות שאין כתב הגנה בתיק קרוב ל 4 חודשים" – וכי למעשה, בית משפט קמא "מסרב לדון בתובענה".

בקשת רשות הערעור דנן עוסקת בהחלטת ביניים (בעניין בקשת המבקש לקבל את תביעתו בהיעדר הגנה) שניתנה בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בגדרי תביעה אזרחית אחרת שהגיש המבקש נגד המשיבה (ת"א 50577-02-24), בעילה לפי חוק לשון הרע, התשכ"ח-1965, ואשר מתנהלת בנפרד מהליך הערעור דלעיל.

אין מקום לדון בהשגות המבקשים כבר בשלב מוקדם זה. מבלי לנקוט עמדה בבקשה, לא מן הנמנע כי טענות המבקשים יתייתרו במעלה הדרך, ככל שייעתר בית המשפט המחוזי לבקשת הסילוק מטעמים אחרים.

בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי מדובר במקרה חריג המצדיק מתן רשות ערעור. זאת מאחר שהחלטת בית משפט קמא התקבלה בניגוד מפורש לדין וכי היא גורמת לעיוות דין חמור; וכן מאחר שאופן השימוש של בית משפט קמא בתקנה 60(ג) לתקנות מהווה שגגה מהותית אשר עשויה להשליך באופן רוחבי על השימוש בתקנה.

ההכרעה של בית המשפט המחוזי נטועה בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינה מעוררת שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי".

בע"א 1432/03 ינון יצור ושיווק מוצרי מזון בע"מ נ'  קרעאן, נט(1) 345 (2004), נקבע כי בנסיבות ובמקרים המתאימים לכך, ובפרט בהתדיינות בין אזרחים ישראלים, אין כל מניעה להחיל את הדין הישראלי, וזאת לאור המציאות המשפטית הייחודית השוררת בישובים הישראליים המצויים בשטחי יהודה ושומרון; וגם בכך אין כל חידוש.

המבקש שב וטוען כנגד ממצאי העובדה והמהימנות שנקבעו. עוד נטען כי ההכרעה גורמת לו עיוות דין, ואף מעוררת שאלה עקרונית בכל הנוגע להגנה על עניינם של קטינים כאשר מתעורר חשש לפגיעה בהם.

ההכרעות קמא נטועות בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינן מעוררות שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין.