עוד יש להוסיף, שאישה שאינה גרושה מבעלה, וזכאית במדור, הרי היא כשוכרת בדירת הבעל (קנתה לעניין שתוכל לגור בבית, כקנין שוכר), ולא כאורחת בעלמא. זאת דעתו של הגרז"נ גולדברג שליט"א המובאת בספר שורת הדין כרך ח, עמוד שח. ממילא קל להבין שעבור תקופה זו שהיא זכאית למדור, אין עליה לשלם דמי שימוש כלל.

היה מקום לקבוע את מועד "הקרע" מהמועד בו ניכר כי אחד הצדדים גמר בדעתו ליצור זוגיות חלופית, אלא שאין בידנו לבחון כליות ולב ואין לדיין אלא מה שעניו רואות. אין לנו לקבוע אלא על פי ההתנהגות החריגה אשר יש בה משום הכרזה על הפסקת השיתוף.

בעל משק יכול להיות חבר באגודה באם יתקיימו בו תנאי התקנון, ולפי הכללים שנקבעו. אך אין הוא מחויב להיות חבר באגודה. לעומת זאת חבר באגודה צריך להיות בעל משק, או בן ממשיך, דהיינו שעתיד לקבל את המשק. ובמקרה כזה יכול הבן הממשיך להיות חבר באגודה ולקבל שירותיהם, אף שלעת עתה אין בידו משק השייך לו.

נקבע כי אין ספק שיש להתגרש מייד עם ביצוע פסק-הדין.

בית הדין סבר כי בנסיבות מקרה זה, צירוף העובדות של מועד מכירת הדירה המשותפת, סגירת החשבון המשותף ופתיחת דף חדש בחייו של הבעל סמוך למועד זה מהווים יחד וכל אחד מה לחוד הוכחה לרצינות הפירוד וסופיות השיתוף ביניהם.

באלימות בין בני זוג הנעשית בביתם, הדבר כמעט בלתי אפשרי להביא עדים כשרים, ולכן צריך בית-הדין הרבני להסתמך על עדים פסולים, ראיות נסיבתיות או מסמכים.

בין השאר נקבע כי באשר לקצבת הנכות של הבעל מגיל 67 והלאה, יש לקבוע כי דינה שונה מהמובא עד כה, וכי מגיל 67 והלאה הבעל יעביר לאישה את חלקה היחסי אף מתוך הקצבה הרפואית שהוא מקבל מקרן מקפת.

בין השאר נקבע כי באשר לגובה הכתובה, בית הדין אינו מקבל את תביעת האישה לגביית כתובה בסך 42,000 ש''ח, שהרי בכגון זה נפסק ש"יד בעל השטר על התחתונה", ולשיטת השו"ע (אבן העזר סימן סו סעיף ו) מדובר בסך השווה ל 120 גרם כסף (ע"פ שיטת החזון איש), ואף לשיטת הרמ"א שם מדובר בסך הגבוה פי 8, דהיינו 960 גרם כסף, כאשר אף לשיטה זו מדובר לכל היותר בכמה אלפי שקלים חדשים.

לאור התנהגות הבעל ואי שיתוף הפעולה הכנה מצדו בעניין המכירה וע"מ שלא יצא חוטא נשכר היה מקום לכאורא לחייבו לשלם לאישה דמי שכירות ראויים עבור מגוריו בחלקה של האישה ממועד סידור הגט ועד לפינוי הדירה, אולם מכיון שלא ברור מאיזה תאריך במדויק לא שיתף פעולה במכירה ובנוסף, הבעל רק הודה במקצת בעניין זה על כן נסתפק בחיובו לשלם לאישה דמי שכירות ראויים החל מיום הגשת התביעה ועד ליום פינוי הדירה בפועל ע"י הבעל.

בעניין הכתובה, לדעת הרוב: האישה זכאית למלוא כתובתה, והיא תקוזז מהכספים שאותם תקבל הנתבעת מזכויותיו של התובע במסגרת איזון המשאבים.