בין השאר נקבע כי לאור פסיקת ביה"ד הרבני הגדול עלינו לפסוק פיצויים לאישה. אנו חייבים לציין שהיסוד ההלכתי לפסיקת פיצויים לידועה בצבור אינו ברור ומחוור לנו.

הבן הגיע לארץ עם אמו ונשאר בצפת בבית הורי אמו, ולא חזר לבית אביו כמתחייב. באותו אירוע הבן חזר לביתו רק לאחר התערבות רשויות הרווחה, ובסיוע המשטרה שהתבקשה לסייע לאכוף על הבן לחזור לביתו אצל אביו.

הבעל טוען שרוצה שלום בית וכי הודאתו בקלטת באלימות כנגד האישה לא הייתה אמיתית, אלא הודה בדברים אלו מפני שחשב שהודאתו תביא לידי חזרתה של האישה לשלום בית. האישה גם היא חזרה על דבריה "אין סיכוי, אני שונאת אותו, אני לא מוכנה לנסות, אין טעם" "לא רוצה אותו לא רוצה לשמוע אותך" "אני רוצה להמשיך את חיי.

טענת האישה כי יש לחייב את בעלה בג"פ היות ויחסי האישות מתחילת הנישואין אינם מתקיימים כסדרם אלא רק לעיתים רחוקות. הבעיות ביחסי האישות נובעות מחוסר ביטחון או קושי נפשי אחר של הבעל לקיים את מצוות חיובו בעונה לאשתו.

לאחר מכן נודע לבית-הדין שיש כאן גט מוטעה, כי האיש לא רצה לגרש אך ורק אם ימצאו עבורו אישה אחרת. רימו אותו והביאו לפניו אשת איש שהבטיחה להינשא לו וקדש אותה, ורק לאחר שקדש את השניה הסכים לגרש, וע"ד כן גירש. לכשנודע לבית-הדין כל הנ"ל, החליט שלא למסור תעודת גירושין ולעכבה עד לאחר בירור בבית הדין.