בית-הדין סבור שבנסיבות העניין ברור כי אין התובעת מבקשת לסגור את התביעה היות ונמצא לה ולילדים פתרון לתביעתה, מתוך הסכמה שבין הצדדים, או בדרך אחרת כל שהיא, אלא כל רצונה הוא לעבור מערכאה זו לערכאה אחרת. בית-הדין לא ייתן את ידו להתנהלות לא רצויה זו, הפוגעת בכבוד המערכת השיפוטית כולה. לא אחת ביקרו הרשויות השופטות, הן האזרחיות והן הרבניות, התנהלות לא רצויה זו.

עם פטירת הגרוש התביעה הינה בין הגרושה לעזבון או יורשי העזבון, ומשכך עם פטירת המנוח פקע גם מינוים של כונסי הנכסים שנקבעו בהסכם הגירושין, שהרי סמכותנו היא כל עוד יש לבית-הדין סמכות לדון בעניין זה, ולפיכך נראה שבקשתם הראשונית להוראות נעשתה בחוסר סמכות. ומשכך יש מקום לקבוע שאין כונסי הנכסים זכאים לשכר על פעולותיהם למימוש ההסכם, ובפרט שלא הביאו הכינוס לסיומו הסופי. עם מתן פסק-דין זה סוגר ביצת-הדין את תיקי הצדדים. 

הכלל המפורסם הוא, ש"התובע הולך אחר הנתבע". הנתבע טען שרצונו להתדיין בפני בית-דין אחר בירושלים ונימק את בקשתו. מאידך גיסא, התובע מבקש להתדיין בבית-הדין ברחובות שזהו מקום הדיון על-פי ההלכה. לאחר העיון בטענות הצדדים, בית-הדין פוסק, שעל-פי ההלכה מקום הדיון הוא ברחובות.

בית-הדין התרשם כי האישה הינה"אשת חייל" בכל מובן ההגדרה ואילו לבעל קיימת הפרעה התנהגותית, כפי שציין הפסיכאטר, ואינו מסוגל להתמודד בחיי הנישואין ואינו מתנהג כבעל נורמטיבי ולכן יש לחייבו ואף לכופו בגירושין.

בית-הדין השתכנע שאין כל סיכוי לשלום בית והצדדדים חיים בנפרד למעלה מחמ שנים, מוטלת החובה על בית-הדין להפרידם זה מזה. בית-הדין דוחה את תביעת האישה לשלום בית ומחייבה לקבל גט מהבעל.

מכיוון שתביעתו לשלום אינה כנה יש לפסוק כי על הצדדים להתגרש זה מזה ועליהם לנהל משא ומתן לעריכת הסכם גירושין ביניהם שיהיה מקובל על שני הצדדדים. על האישה לפתוח תיק לסידור גט.

אישה אשר יש לה קשרים עם איזה זרה דינה כדין בעל "רועה זונות" אשר מחייבים את הבעל לגרש אולם במקרה הנדון האישה מעוניינת לקבל את גיטה.

בית הדין קבע כי אין עילה בטענות שהוצגו כדי לשלול מאישה את זכאותה לכתובתה. בכך בית הדין קיים את בקשתו של בית הדין הגדול לעיון חוזר.

בין השאר נקבע כי אין כל מניעה חוקית לברר גם תביעת גירושין בדן יחיד בהסכמת הצדדים. מחובתו של בית הדין כאשר אין הרכב מלא שלא לבזבז את הזמן השיפוטי של בית הדין הרבני, ואת זמנם של הצדדים ולא לגרום להימשכותם של ההליכים שלא לצורך.

לאור עמדתה הנחרצת של האישה העומדת בסירובה לקבל גט, נראה לבית-הדין שלזמן אותה מידי שבוע לא יביא כל תועלת ולא יביא לתוצאה הרצויה של שינוי עמדתה לנכונותה לקיים את פסק הדין לגירושין. מה עוד שזימון כל שבוע כרוך בהוצאות וכמובן בחיוב הוצאות בסך אלפי שקלים לכל ישיבה. על כן בית הדין קובע בזאת את חלות המגבלות לפי הסדר הבא: עיכוב יציאה מן הארץ ושלילת דרכון לאלתר; שלילת רישיון נהיגה; הגבלת חשבונות בנקים; שלילת עיסוקה כעורכת דין.

נדרש גילוי דעת מפורש להתגרש בכדי שנראה כאן חוב הכתובה ככזה העומד לפני גביה. אין די בחיוב הלכתי כנגד הבעל שמחייב אותו במתן גט אלא נדרשת תביעה ורצון לביצוע הגירושין בפועל.