האישה לא חלקה על סמכותו של בית הדין לדון בעניין מזונות האישה, ועל כן יש לראות זאת כהסכמה מצידה לסמכות בית הדין.

בין השאר נקבע כי באשר לקצבת הנכות של הבעל מגיל 67 והלאה, יש לקבוע כי דינה שונה מהמובא עד כה, וכי מגיל 67 והלאה הבעל יעביר לאישה את חלקה היחסי אף מתוך הקצבה הרפואית שהוא מקבל מקרן מקפת.

נראים הדברים כי הגשת התביעה הוסתרה בכוונת מכוון, כדי לנסות ולרכוש, בדרך שאינה מקובלת וחסרת תום לב, יתרונות בניהול המשא-ומתן בפרט ובניהול ההתדיינויות שבין הצדדים בכלל. לפיכך, יש לקבוע כי התביעה הרכושית שהגישה האישה לבית המשפט אינה כנה. לכן, אין היא יכולה לשלול את סמכות בית הדין לדון בתביעה הרכושית שנכרכה על ידי הבעל בבית הדין.

בין השאר נקבע כי הבעל יהיה פטור מלשלם מזונות לאשתו כאשר: הצדדים אינם גרים בבית אחד; לאור מעשיה והצקותיה של האישה לבעל עד שאינו יכול לסבול החיים המשותפים עמה; לאישה יש דין אישה רעה שמצוה לגרשה; שני הצדדים שונאים זה את זו ואינם רוצים זה בזו.