לפיכך, לגרסת שני הצדדים, השיקים חוללו טרם 01/2004 ושמבוצע תשלום על חשבון החוב ב- 06/2004 בסכום של 10,000 ₪ ומשהזוכה בעצמו מעיד כי עסקינן בחבויות מכוח אותו הסכם, ומשניתן לזוכה שהות רבה להמציא מסמכים רלוונטיים לביסוס טענותיו, אין לי אלא לקבל את טענת החייב, כי אכן פרע את החוב על ידי התשלום הנ"ל. 

אין באחיזת החייב בשיק המקורי, כשלעצמה, כדי להרים את הנטל המוטל על החייב להוכיח טענת "פרעתי". עדיין מוטל על החייב הנטל להוכיח כי הוא פרע, בפועל, את חובו.

כנגד  החייב תלויים ועומדים שמונה תיקי הוצאה לפועל, אשר היקף חובותיהם הינו  כ- 600,000 ₪, מלבד תיק הוצל"פ נשוא החלטה זו, וכן מבלי שנבחנו חובותיו של החייב לרשויות המס, אשר רשמו עיקולים מכוח פקודת המסים (גביה) על זכויותיו של החייב בדירה בירושלים; לאחרונה מונה לחייב אפוטרופוס לענייני רכוש, אך יש להבהיר כי במהלך מרבית ההליכים שנוהלו מול החייב, היה החייב מיוצג כדבעי וסבורני שניתן ללמוד רבות מעובדה זו ולכל הפחות, ניתן לומר כי לחייב ניתנה זכות טיעון בכל הליך.

ככל שהזוכה קיבל פירות העסקאות נשוא השימוש בגונדלות ופירות מימושן של הגונדלות אין מקום לחייב את צד ג' במסגרת הסמכות שניתנה לר' ההוצאה לפועל בסעיך 48 לחוק ההוצאה לפועל; כאשר עלתה טענה כי מחזיק לא פעל בהתאם לצו עיקול זמני בתי המשפט דנו בטענות לאור פקודת בזיון בית המשפט ו/'או בהתאם לעולת הרשלנות- ר' לדוגמא בשא (תא) 18491/08 ניו אלי בנמל נ' סקאפה אירועים על הים בעמ.

כאשר מדובר בפסק דין שניתן בהסכמה  וכאשר מדובר בפסק הדין המחייב ביצוע תיקונים במבנה, החייב הוא הנושא בנטל לביצוע פסק הדין ועליו מוטלת החובה לעשות כל שביכולתו לבצע את המוטל עליו בהקדם האפשרי, גם אם הזוכה "אינו דוחק בו".

עמידת הזוכה, על גביית מלוא סכום החוב אינה תמת לב, נוכח תשלום מלוא סכום הפשרה בפועל ע"י החייב ובפרט בנסיבות בהן מעת שנדחה הערעור שהגיש החייב, החייב לא גילה אדישות, ועשה כל שביכולתו לעמידה בתנאי ההסכם.

חובת תום הלב, איננה מצטמצמת, אך ורק, לשאלת נסיבות פתיחתו של הליך ההוצל"פ או לפירעונו של החוב. חובת תום הלב, חולשת גם על אופן ניהולם של ההליכים בפני ראש ההוצל"פ. עקרון תום הלב בניהול הליכי הוצאה לפועל, מחייב את הזוכה בתיק ההוצאה לפועל, לפעול, באופן סביר, לקבלת סעד המימוש בהליכי ההוצאה לפועל, ואין הוא יכול "לישון על זכותו" זו, עד קץ כל הימים.         

בהעדר אמירה מפורשת, במסגרת חוזה, בדבר היות החיובים שלובים, יש להכריע בדבר באמצעות פרשנות של אומד דעת הצדדים, ההיגיון המסחרי ולשונו של החוזה.

על הזוכה להשיב לחייבת סך של 500,000  ש"ח. החייבת שלחה לזוכה הודעת קיזוז, אלא שלא נענתה. עוד נטען כי בשל מצבה הכלכלי הירוד של הזוכה, ספק אם ניתן יהיה לגבות ממנה סכום כלשהו שישולם לה. החייבת אף ציינה, כי נגד הזוכה מתנהלים מספר תיקי הוצאה לפועל. בנסיבות אלה ביקשה החייבת, שאורה על סגירת התיק תוך חיוב הזוכה בהוצאות.

לטענת הזוכה לפי הלכה הפסוקה זכויות המוקנות לעובד מכוח חוקי משפט העבודה המגן אינן ניתנות לוויתור ועל כן אינן יכולות לשמש נושא להסכמה ולפיכך כל הסכמה בענין זה לרבות האמור בבקשה בהסכמה לשחרור ערבות אינו רלוונטי; לטענת הזוכה מעיון בתנאי הפוליסה עולה כי הרווחים שהניבו כספי הפיצויים מהווים חלק מרכיב התגמולים השייכים לעובד - הזוכה - ואין לראות בהם בשום אופן צינור מימון לתשלום פיצויים הפיטורים מצד המעביד - החייבת.