עמידת הזוכה, על גביית מלוא סכום החוב אינה תמת לב, נוכח תשלום מלוא סכום הפשרה בפועל ע"י החייב ובפרט בנסיבות בהן מעת שנדחה הערעור שהגיש החייב, החייב לא גילה אדישות, ועשה כל שביכולתו לעמידה בתנאי ההסכם.

חובת תום הלב, איננה מצטמצמת, אך ורק, לשאלת נסיבות פתיחתו של הליך ההוצל"פ או לפירעונו של החוב. חובת תום הלב, חולשת גם על אופן ניהולם של ההליכים בפני ראש ההוצל"פ. עקרון תום הלב בניהול הליכי הוצאה לפועל, מחייב את הזוכה בתיק ההוצאה לפועל, לפעול, באופן סביר, לקבלת סעד המימוש בהליכי ההוצאה לפועל, ואין הוא יכול "לישון על זכותו" זו, עד קץ כל הימים.         

בהעדר אמירה מפורשת, במסגרת חוזה, בדבר היות החיובים שלובים, יש להכריע בדבר באמצעות פרשנות של אומד דעת הצדדים, ההיגיון המסחרי ולשונו של החוזה.

על הזוכה להשיב לחייבת סך של 500,000  ש"ח. החייבת שלחה לזוכה הודעת קיזוז, אלא שלא נענתה. עוד נטען כי בשל מצבה הכלכלי הירוד של הזוכה, ספק אם ניתן יהיה לגבות ממנה סכום כלשהו שישולם לה. החייבת אף ציינה, כי נגד הזוכה מתנהלים מספר תיקי הוצאה לפועל. בנסיבות אלה ביקשה החייבת, שאורה על סגירת התיק תוך חיוב הזוכה בהוצאות.

לטענת הזוכה לפי הלכה הפסוקה זכויות המוקנות לעובד מכוח חוקי משפט העבודה המגן אינן ניתנות לוויתור ועל כן אינן יכולות לשמש נושא להסכמה ולפיכך כל הסכמה בענין זה לרבות האמור בבקשה בהסכמה לשחרור ערבות אינו רלוונטי; לטענת הזוכה מעיון בתנאי הפוליסה עולה כי הרווחים שהניבו כספי הפיצויים מהווים חלק מרכיב התגמולים השייכים לעובד - הזוכה - ואין לראות בהם בשום אופן צינור מימון לתשלום פיצויים הפיטורים מצד המעביד - החייבת.

רשם ההוצאה לפועל אינו מתחקה אחר מידת הצדק שבמעשה השיפוטי אותו הוא מתבקש לבצע ואינו סוטה ממילותיו הברורות, ובכך מבטיח הוא תקינות פעולתה של מערכת השיפוט.

החייב החמיץ שני תשלומים, יצר פיגורים והזוכה רשאי היה לפתוח את התיק, אלא שמשעה שהחייב הכה על חטא והעלה הצעה רצינית, שיש בה כדי לשלם את הפיגורים, לסלק את מלוא ההוצאות שהוציא הזוכה עד עתה לרבות שכר טרחת עורך דין, ואף הציע לשלם כשליש מיתרת ההלוואה כדי לצמצם את הסיכון של הזוכה, שומה על הזוכה, לכל הפחות, לבחון הצעה זו בתום לב ולהעמיד לנגד עיניו גם את האינטרסים של החייב בנכס הממושכן; זוכה המתנגד להצעה ברוח זו, מבלי להעלות טיעון כן ורציני, אלא טענה בעלמא שאין כל ביטחון שהחייב לא ישוב לסורו, ואשר נתלה בכך ש"אין כל בסיס בדין לכפות על הזוכה כי יסכים להסדר כזה או אחר לפריסת החובות הבלתי שנויים במחלוקת", עומד על זכותו - תמת הלב לכשעצמה - באופן שאינו תם לב.                        

אף אם החייב היה משלם את המזונות השוטפים ומחצית ההוצאות הרפואיות כסדרם, ואף אם בתיק לא היתה כל יתרת חוב שהיא, הרי שבהתאם להלכה שנקבעה בפסיקה, עדיין היתה גוברת זכותה של הקטינה לתשלום מזונותיה על זכותו של החייב לחופש התנועה;

טענת החייב לפיה ישנו הסכם הסגרה בין ישראל לארצות הברית איננה, בכל הכבוד, ממין העניין. אי תשלום מזונות אינו מהווה עבירה פלילית ברת הסגרה מארצות הברית לישראל.

אין כל מקור המטיל חובה על זוכה לבדוק מדוע לא נפרע החוב כלפיו בטרם נדחק לפנות ללשכת ההוצאה לפועל. הדבר נכון כאשר מדובר בחייב פרטי, ונכון ביתר שאת כאשר מדובר בחייבת המהווה רשות שלטונית. מעבר לכך, גם הטענה לפיה התיק נפתח מיד ובסמוך לאחר תום מועד הפירעון, לאו טענה היא, משום שהזוכה יכול היה לפתוח את התיק בכל יום נתון עד למועד פירעון ההמחאה שעה שטענה זו ממילא לא יכולה היתה עוד להיטען.