כאשר מדובר בגביית מזונות עתידיים בדרך של עיקול משכורתו של חייב, המחוקק לא הגביל את שיקול דעתו של רשם ההוצאה לפועל בנושאי הטלת עיקולים בין אם הם אלו הצופים פני העבר  ובין אם אלו הצופים פני העתיד.

ככל שהחייבים היו משלמים לתיק את סכום החוב המוסכם עליהם, וככל שסכום זה היה תואם בסופו של יום את האמור בחוו"ד המומחה מטעם רשם ההוצל"פ, סביר להניח כי החייבים לא היו נדרשים להוסיף ולשלם סכום כלשהו ולכל הפחות להוסיף ולשלם סכום זניח בלבד לשם סילוק יתרת החוב; מהלך כל התקופה האמורה, לא פעלו להקטנת הנזק תוך סילוק החוב המוסכם עליהם; התנהלות זו לוקה בחוסר תום לב, ובוודאי שאין לאפשר לחייבים כיום בדיעבד, להפחית תוספת הריביות שנוצרה בגין התנהלותם זו.

יש להבחין בטענת קיזוז נטענת לבין טענת קיזוז קיימת, אין חולק כי החייבת מסכימה לגובה החוב בתיק המתנהל נגדה, אלא טענת החייבת נשענת על טענת קיזוז חוב החייב כלפיה בתיק המזונות, מבדיקת תיק המזונות נראה כי החייב עומד בביצוע תשלום המזונות  החודשי וזאת בהתאם להקטנות החוב המעודכנות בתיק המזונות , אשר על כן טענת החייבת בתיק זה על פיה החייב חייב לה כספים מתוקף תיק המזונות , טענה שגויה היא .  

בהסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של פסק דין נכתב בזו הלשון "היה ולא תעמוד המבקשת בתשלום במלואו ו/או במועדו...יתווספו לסכומים המוסכמים הוצאות משפט ושכ"ט....בסכום כולל של 3,000 ₪ ....". ללמדך, לשון ההסכמה מדברת על כך שהחייבת לא תעמוד בתשלום ולא בדבר אחר. מאחר ונושא המדרכות אינו נכלל במסגרת המונח תשלום על כן אין מקום לקשור את המדרכות בסכום שנקבע בפסק הדין. בהקשר כאן די לציין כי כאשר מדובר בפסק דין שניתן בהסכמה  וכאשר מדובר בפסק הדין המחייב ביצוע תיקונים במבנה, החייב הוא הנושא בנטל לביצוע פסק הדין ועליו מוטלת החובה לעשות כל שביכולתו לבצע את המוטל עליו בהקדם האפשרי, גם אם הזוכה "אינו דוחק בו".   

אני סבורה כי דין בקשת החייב להעמיד החוב בתיק על סכום 18,300 ₪ בלבד וזאת ממועד אישור פסק הבוררות ועד היום (שכן טרם חלפו 6 חודשים) – אינה ראויה. החייב פעל בחוסר תום לב שכן למרות שהיה מודע לפסק הבורר לא פעל לתשלום בהתאם להוראותיו לאורך תקופה ארוכה. החייב התעלם מהפסק  והמתין עד לביצוע ההליכים כנגדו כדי להגיש עמדתו ותגובתו. במהלך השנים זלזל בהסכם שנחתם. "חטאו" של הזוכה הינו בכך שלא פעל לאישור פסק הבוררות במועד מוקדם יותר, כך נמנעה ממנו האפשרות לפתוח תיק הוצאה לפועל כנגד החייב ולהתחיל בהליכי גבייה כנגדו בשלב מוקדם יותר. כמו כן  שגה הזוכה בהעמדת מלוא החוב לפירעון מידי וזאת בניגוד להוראות הסכם הבוררות שנחתם בין הצדדים ואשר קיבל תוקף של פסק דין . מתן תוקף פסק דין להסכם הבוררות נתן הכשר לפתיחת תיק ההוצאה לפועל אך לא על מלוא סכום החוב והיה על הזוכה לפעול כפי הוראות הסכם הבוררות שאושר. לפיכך אני סבורה כי הזוכה לא רשאי היה לפתוח התיק על מלוא סכום פסק הבוררות במועד בו נפתח התיק ואני מקבלת טענת החייב בעניין זה. לאחר בחינת נתוני התיק אני סבורה כי יש לערוך שינויים בגובה יתרת קרן החוב בתיק.   

האינטרסים של רשם הוצאה לפועל ושל זוכה אחד ספציפי אינם זהים ולעתים מנוגדים, באשר תפקידו של הרשם לדאוג לכלל הנוגעים לכינוס לרבות כלל הזוכים. כשהכונס מכהן גם כבא כוח הזוכה ובשל שני 'כובעיו' מתקשה להמשיך בהליכים בניגוד לרצון שולחו, המבקש לעכבם - זהו המקום לאקטיביות של הרשם.

היה על החייב להניח תשתית ראייתית לכאורית ממנה ניתן היה ללמוד כי הצדדים התדיינו בשאלת ויתור על זכותה של הזוכה מכח סעיף 8 להסכם, או לחלופין להציג ראשית ראיה לכך שהמארג העובדתי אשר הותווה במסגרת ההליכים המשפטיים כלל את שאלת זכותה של הזוכה לכספים לרגל נישואיה וזאת מכוחו של סעיף 8 להסכם הממון, ויש לתהות מדוע לא הוגשו לעיוני מסמכים רלוונטים לעניין כגון כתבי התביעה ו/או כתבי טענות נוספים שהוגשו במסגרת התובענה, במידה והוגשו, אלא טענותיו של החייב נטענו במסגרת בקשתו וזאת אף מבלי לתמוך טענות אלו בתצהיר המפרט את העובדות כדבעי.

לרשם ההוצאה לפועל אין שיקול דעת בביצוע פסק דין. אולם, אכיפת החיוב מחייבת הבנת מהותו ומשמעותו; חובת ההוצאה לפועל לאכוף פסק דין בין שהוא נכון ומדוייק ובין שהוא שגוי. אכיפת החיוב מחייבת את הבנת מהותו ומשמעותו. השלב הראשון באכיפת החיוב הינו שלב ההבנה והפרשנות. כל הפעלה של פסק דין גוררת אחריה את פרשנותו. אולם, מקום בו יש אי בהירות, יש לעולם לזכור כי שיקול הדעת של ההוצאה לפועל הוא מוגבל לפי עצם טיבו וטיבעו.