מצטערים, אין לך הרשאה להדפיס.

 

ניתן לרכוש מנוי לאתר בטלפון: 03-6186141.

 

פסקי דין
או
וגם
או
נקה שדות

שאלת המועד להגשת ערעור בנסיבות שבהן הערעור העיקרי הוגש בשנת 2020

תאריך פרסום 19.09.21
ע"א 9221/20, 2245/21 (עליון) רו"ח שמחה פרקש נ' מדינת ישראל - רשות המיסים
יישוב
   ירושלים
רשם
   רון גולדשטיין

בנסיבות המקרה יש מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשתו וזאת נוכח מורכבות הסוגיה הנוגעת ליישום הוראת המעבר הקבועה בתקנה 180(ג) לתקסד"א החדשות.

בקשת המשיב בע"א 2245/21 לסילוק הערעור על הסף; תשובת המשיבה בע"א 2245/21 מיום 19.5.2021; תגובה לתשובה מיום 3.6.2021; הבהרת המערערת בע"א 2245/21 מיום 30.6.2021; בקשת המערערת בע"א 2245/21 להוספת אסמכתה.

 

החלטה

 

המערער בע"א 9221/20 (להלן: המערער) הגיש ביום 30.12.2020 ערעור לבית משפט זה המופנה כנגד החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת מ' נד"ב) מיום 29.11.2020 בת"צ 27962-06-12 (להלן: ההחלטה) שבמסגרתה הוכרעה בקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה בהליך של בקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן: הבקשה לאישור). בתמצית, המערער והמשיבה (להלן: המדינה) נחלקו בדעותיהם באשר  לסכום ההשבה שהוחזר בפועל לחברי הקבוצה בעקבות הגשת הבקשה לאישור וכפועל יוצא מכך לעניין שיעור הגמול ושכר הטרחה שיש לפסוק למערער ולבא-כוחו. בית המשפט קמא מצא להכריע בסוגיה על פי אומדנה, ובסופו של דבר פסק לטובת המערער גמול בסך של כ-400,000 ש"ח ושכר טרחה לבא-כוחו בסך של כ-1.9 מיליון ש"ח אשר ישולם בשלבים.

 

המערער אינו שבע רצון מן ההחלטה והוא סבור כי היה מקום לפסוק לטובתו ולבא-כוחו סכומים גבוהים יותר כגמול ושכר טרחה. מכאן הערעור כאמור שהוגש ביום 30.12.2020. ודוקו, ההליך הוגש בעת שתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין הקודמות) עדיין עמדו בתוקף.

 

המדינה אשר אף היא אינה משלימה עם החלטת בית המשפט קמא, שכן לשיטתה הסכומים נפסקו ביתר, הגישה לבית משפט זה ערעור מטעמה על ההחלטה (ע"א 2245/21; להלן: ערעור המדינה). הערעור הוגש ביום 4.4.2021 ובכותרת של גוף הערעור ציינה המדינה כדלקמן:


"המשיב [המערער בע"א 9221/20 – ר' ג'] הגיש ערעור על פסק הדין לבית משפט זה נכבד זה (ע"א 9221/20) וההודעה על הפקדת הערובה בערעור הומצאה למערערת [המדינה – ר' ג'] ביום 28.1.2021. על כן, בהתאם לתקנה 137(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, המועד האחרון להגשת ערעור הוא ביום 6.4.2021".

 

ביום 8.4.2021 הגיש המערער בקשה לסילוק ערעור המדינה על הסף. לטענתו, ובניגוד לנטען על ידי המדינה, תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין החדשות) אינן חלות על ערעור המדינה, שכן עסקינן בהליך ערעורי על החלטה שניתנה לפי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, ובכגון דא חלה תקנה 7 לתקנות תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 3), התשפ"א-2020 (ק"ת 9046, 1318) (להלן: תיקון מס' 3 לתקנות תובענות ייצוגיות), הקובעת כי:

 

"תקנות אלה יחולו על הליכים שנפתחו ביום התחילה או לאחריו; על הליכים שנפתחו לפני יום התחילה ימשיכו לחול, בשינויים המחויבים, תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שהוחלו בתקנה 19(א) לתקנות העיקריות, כנוסחן ערב תחילתן של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018".

 

יוער, כי "יום התחילה" מוגדר בתקנות סדר הדין החדשות, כיום 1.1.2021.

 

לשיטת המערער, מתקנה זו ניתן ללמוד כי זכויותיה הדיוניות של המדינה נגזרות מתקנות סדר הדין הקודמות ולא מתקנות סדר הדין החדשות, שכן על ערעורו שלו, אשר רק בהמשך לו הוגש ערעור המדינה, חלות תקנות סדר הדין הקודמות ולא תקנות סדר הדין החדשות וזאת בהתאם לתקנה 7 לתיקון מס' 3 לתקנות תובענות ייצוגיות. לכן סבור המערער, כי הייתה למדינה לכל היותר זכות להגיש ערעור שכנגד לפי תקנות סדר הדין הקודמות, וזאת בתוך שלושים ימים (בהתאם לתקנה 434 לתקנות סדר הדין הקודמות). מועד זה חלף בטרם הוגש ערעור המדינה ולפיכך טוען המערער כי יש לסלק את ערעור זה על הסף.

 

המדינה מצידה סבורה כי דין הבקשה להידחות ולשיטתה גם אם תקנות סדר הדין החדשות אינן חלות בכללותן על ההליכים דנן, הרי שהמועד להגשת ערעור המדינה נקבע בהתאם לתקנות סדר הדין החדשות וזאת בשים לב להוראת המעבר שנקבע בתקנה 180(ג) לתקנות סדר הדין החדשות, לפיה:

 

"תחילתן של תקנות אלה ביום י"ז בטבת התשפ"א (1 בינואר 2021) (להלן – יום התחילה) והן יחולו על הליך לרבות ערעור, שנפתח ביום התחילה או לאחריו, ולעניין ערעור – אם ההחלטה שעליה מבקשים לערער ניתנה לפני יום התחילה והמועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור או ערעור לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הוא ביום התחילה או לאחריו, ניתן להגיש בקשת רשות ערעור או ערעור לפי המועד הקבוע בתקנות אלה."

 

[ההדגשה שלי – ר' ג'].

 

לחלופין וככל שעמדתה הפרשנית לא תתקבל עותרת המדינה להארכת מועד (בדיעבד) להגשת ערעור שכנגד בהתאם לתקנה 434 לתקנות סדר הדין הקודמות. יצוין, כי המערער מתנגד לבקשה חלופית זו.

 

עיינתי בטענות הצדדים וסבורני כי שאלת המועד להגשת ערעור מטעם המדינה בנסיבות שבהן הערעור העיקרי הוגש בשנת 2020 – בין אם יסווג כערעור לפי תקנה 434 לתקנות סדר הדין הקודמות ובין אם לפי תקנה 137(ב) לתקנות סדר הדין החדשות, היא שאלה סבוכה ובעלת פנים לכאן ולכאן (ראו והשוו, ע"א 9246/20 Knockagh International Ltd‏ נ' פקיד שומה פתח תקווה, פיסקה 8 (7.3.2021); ע"א 907/21 מדינת ישראל נ' פלוני (20.5.2021); ע"א 9252/20 עמותת אלזהור נ' משרד מיסוי מקרקעין נצרת (4.7.2021 (להלן: עניין אלזהור); כן ראו, ע"א 2548/21 אופיר נ' ג'ול לאבס אנד פרודקטס ישראל בע"מ (26.7.2021)).

 

אולם, ובדומה להכרעתה של כב' הרשמת ש' עבדיאן בעניין אלזהור הנ"ל, איני רואה צורך להכריע בשאלות מורכבות אלה שכן גם אם אניח שהערעור מטעם המדינה הוגש באיחור, הרי שיש מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשתו וזאת נוכח מורכבות הסוגיה הנוגעת ליישום הוראת המעבר הקבועה בתקנה 180(ג) לתקנות סדר הדין החדשות על המקרה דנן, וכפי שהבהירה כב' הרשמת עבדיאן בעניין אלזהור:

 

"לא למותר להזכיר כי בהתאם לפסיקתו של בית משפט זה, במקרה שבו הליך הוגש באיחור בשל טעות בדין תינתן הארכת מועד להגשתו במקרים שבהם מדובר בטעות בלתי נמנעת באורח סביר, הנובעת ממצב משפטי מעורפל או משינוי במצב המשפטי הנוהג (בש"א 805/08 טחנת קמח מפרץ בע"מ נ' מדינת ישראל (11.5.2008); בש"א 1786/08 חבה נ' חברת דואר ישראל בע"מ (21.5.2008)). בענייננו, אני סבורה כי שאלת מועד הגשתו של ההליך מטעם המשיב 1 מעוררת סוגיות דיוניות סבוכות ותקדימיות שיש בהן כדי למלא אחר המבחנים להארכת המועד להגשת הליך באיחור כתוצאה מטעות שבדין (השוו: בש"מ 3387/21 חברת ארגון המובילים אטיאס משה בע"מ נ' מועצה מקומית חצור הגלילית (20.6.2021), וההפניות בפיסקה 7; ע"א 8454/19 ביתן נ' החברה הכלכלית לאשקלון, פיסקה 14 (4.8.2020)

 

יחד עם זאת, ונוכח טענות המשיב 1, ראיתי להבהיר כי אף אני, כמו המערערים, סבורה כי בנסיבות שבהן הערעור העיקרי הוגש מכוח תקנות 1984, הרי שהמסגרת הדיונית הנכונה לדיון בערעור מטעם המשיב 1 היא תקנה 434 לתקנות 1984 (ראו: רע"א (מחוזי י-ם) 21223-12-20 החברה המרכזית להפצת משקאות בע"מ נ' הממונה על חוק הפיקדון למכלי משקה, המשרד להגנת הסביבה (18.2.2021); ע"א 8504/20 קרן נ' לקנר, פיסקה 8 (18.4.2021)), וכך אני קובעת. משכך, הליך זה יכונה מעתה 'ערעור שכנגד'".

 

עמדה זו מקובלת גם עלי, לרבות לעניין סיווגו של ערעור המדינה כערעור שכנגד בהתאם למסגרת הדיונית המעוגנת בתקנות סדר הדין הקודמות על כל המשתמע מכך.

 

לפיכך התוצאה היא כי המועד להגשת ערעור המדינה (שיכונה מעתה "הערעור שכנגד") מוארך בזאת עד למועד הגשתו בפועל, וכפועל יוצא מכך נדחית בזאת הבקשה למחיקת הערעור שכנגד על הסף.

 

לנוכח תוצאה זו לא ייעשה צו להוצאות.

 

החלטה זו תתויק בתיקי השופטים.

 

ניתנה היום, ‏י"ג בתשרי התשפ"ב (‏19.9.2021).

אני מסכימ/ה לתנאי השימוש באתר

כל הזכויות שמורות לאוצר המשפט הוצאה לאור בע"מ. השימוש באתר הינו באחריותו הבלעדית של המשתמש ובכפוף לתנאי השימוש באתר (לחץ/י כאן). כניסה לתכנים באתר כמוה כהסכמה לתנאי השימוש באתר. 

למעלה
רוצה שנתקשר? הקלק כאן
הרשמה לניוזלטר!!! הקלק כאן