כל הזכויות שמורות לאוצר המשפט הוצאה לאור בע"מ
www.ozar-law.co.il

רע"א 2651/21 (עליון) נור דסוקי נ' צ.מ.ח המרמן בע"מ ואח'
תאריך פרסום
   22.04.21
יישוב
   ירושלים
שופט
   א' שטיין
עורכי דין
   מרים כבוב

פינוי מקרקעין - בית-משפט קמא שקל את כל השיקולים הרלבנטיים למתן ולאי-מתן סעד זמני בהליכי ערעור נגד פסק-דין שמורה על פינויו של המערער מנכס המקרקעין - הבקשה נדחתה. 

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת ש' יעקובוביץ) שניתנה ביום 3.3.2021 בע"א 14089-02-21.

 

החלטה

 

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת ש' יעקובוביץ) אשר ניתנה ביום 3.3.2021 בע"א 14089-02-21, ואשר דחתה את בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום תל אביב-יפו (השופט ע' יריב) אשר ניתן ביום 22.12.2020 בתא"ח 66563-01-20, ואשר בגדרו התקבלה תביעת המשיבות נגד המבקשת לפינוי מושכר.

 

2. המבקשת מחזיקה במקרקעין הידועים כחלק מחלקה 47 בגוש 7046, המצויים ברחוב עזה בתל אביב-יפו (להלן: המקרקעין). רשות הפיתוח היא הבעלים הרשום של המקרקעין, אשר מוגדרים כ"מקרקעי ציבור" ומנוהלים על ידי חברת "עמידר" (להלן: עמידר). בשנת 2006 התקשרה המבקשת עם עמידר בהסכם שכירות בלתי מוגנת למגורים בלבד בנוגע לדירה. בחודש מאי 2012 פנתה המבקשת לעמידר בבקשה להסדיר שימוש בשטחו של מחסן הצמוד לדירה, ובחודש יוני 2012 אישרה עמידר את המשך השכירות בדירה ובמחסן (להלן: המושכר), בכפוף לתשלום חובות. בהמשך, בחודש נובמבר 2012 נחתם הסכם שכירות, שתוקן לאחר מכן, בין עמידר למבקשת בנוגע לדירה ולמחסן (להלן: הסכם השכירות). 

 

3. לפי סעיף 3(ב) להסכם השכירות, תקופת השכירות תסתיים ביום 31.4.2014, אולם סעיף 3(ד) קובע כי "עם תום תקופת השכירות, יוארך ההסכם על כל תנאיו לתקופה בלתי מסוימת אלא אם כן הודיע צד כלשהו בכתב, 60 יום לפני תום תקופת השכירות כי ברצונו לסיים את יחסי השכירות". סעיף 3(ה) קובע כי "לאחר תום תקופת השכירות המקורית יהא כל צד רשאי לסיים את יחסי השכירות בהודעה מוקדמת בכתב לצד השני, של 60 יום".

 

4. המקרקעין מצויים במתחם התכנית "תא/2725 – "מכבי יפו", שמטרתה התחדשות עירונית על ידי פינוי, פיתוח ובניה לשם הקמת שכונת מגורים ושטחי מסחר. בשנת 2018 פרסמו רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב-יפו מכרז שעניינו רכישת זכויות חכירה במתחמים לבניה. במסגרת המכרז, הוטלה על היזם שיזכה במתחם א' חובה לפנות מחזיקים במקרקעין שהוגדרו כ"מתחם פינויים א'", בו מצויים המקרקעין נשוא הסכסוך. המשיבות זכו במתחם א' במכרז ונחתם עמן הסכם חכירה המעניק להן זכויות במגרשים שונים, לרבות זכות החזקה במקרקעין נשוא הסכסוך.

 

5. ביום 28.1.2020 הגישו המשיבות תובענה לפינוי המושכר. במסגרת תביעתן, טענו המשיבות כי המבקשת מסרבת לפנות את המושכר למרות שתקופת השכירות נסתיימה זה מכבר. עוד נטען כי המשיבות מימשו את זכותן החוזית ומסרו למבקשת הודעה בכתב ביום 14.8.2019, בה הודיעו על סיום יחסי השכירות בתוך 60 ימים, בהתאם להסכם השכירות. המשיבות הוסיפו וטענו כי המבקשת הפרה את סעיפים 6 ו-7 להסכם השכירות, כאשר ערכה שינויים במושכר והעבירה בו חזקה לידי בן משפחה.

 

6. בכתב הגנתה, טענה המבקשת כי היא מתגוררת בדירה מזה 14 שנה וכי הובטח לה על-ידי עמידר כי תוענק לה דירה לצורך מגורים לכל ימי חייה. עוד נטען כי בין המבקשת לבין עמידר נכרת חוזה בו הוסכם שכנגד פינויה בשנת 2006 מדירתה הקודמת (להלן: הדירה הקודמת), עמידר תספק לה דיור סוציאלי לשארית ימי חייה. בהתאם, טענה המבקשת, על המשיבות – אשר נכנסו בנעליה של עמידר – חלה חובה לעמוד בהתחייבויות עמידר ולהעמיד לה דיור חלופי. עוד נטען כי המשיבות הפרו את הוראות סעיף 2(א)(6) לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998, וביקשה להעביר את הדיון לפסי דיון רגילים על-מנת שתוכל להתגונן כראוי ולדרוש את הסעדים להם היא זכאית.

 

7. בפסק דינו מיום 22.12.2020, בגדרו של תא"ח 66563-01-20, קיבל בית משפט השלום תל אביב-יפו (השופט ע' יריב) את תביעת המשיבות והורה למבקשת לסלק ידה מן המושכר ולהחזיר את החזקה בו לידי המשיבות עד ליום 31.1.2021. לאחר שבחן את תגובת עמידר, דחה בית המשפט את טענות המבקשת בקבעו כי הן סותרות את הסכם השכירות, אשר ממנו עולה כי לא הובטח למבקשת כי תמשיך להתגורר במושכר למשך כל ימי חייה, ואף נהפוך הוא. בית המשפט קבע כי המבקשת פלשה לדירה הקודמת, ולאחר שעמידר הגישה נגדה תביעה לסילוק יד, נאותה עמידר להעמיד לה דירה חלופית בשכירות חופשית, ובניגוד לטענות המבקשת, לא התחייבה להעמיד לה דיור סוציאלי לאורך כל ימי חייה. בהקשר זה ציין בית המשפט כי המבקשת לא הוכיחה את עצם התחייבותה של עמידר, ואף לא את זהותו המלאה של מי שכביכול התחייב מטעמה של עמידר. בהמשך, נקבע כי בהודעתן מיום 14.8.2019, יידעו המשיבות את המבקשת בדבר המחאת כל זכויותיה במושכר, ועל כן, בהתאם להסכם השכירות, על המבקשת לפנות את המושכר. בית המשפט העיר כי ככל שלמבקשת יש טענות בדבר זכאותה לדיור ציבורי, עליה לנקוט בהליכים המתאימים לכך. לבסוף, בהתחשב במצבה הכלכלי של המבקשת, חייב בית המשפט את המבקשת בהוצאות המשיבה בסך של 670 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך של 5,500 ₪, אשר יבוטלו כליל ככל שהמבקשת תקיים את פסק הדין במועדו. על פסק דין זה הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי תל אביב-יפו, ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

 

8. ביום 22.2.2021, לאחר שבחן את מכלול הנסיבות, הציע בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת ש' יעקובוביץ) מתווה לפיו המבקשת תפנה את המושכר בתוך 45 יום, כנגד תשלום דמי שכירות חודשיים שישולמו לה עד להכרעה בערעור (להלן: המתווה). המשיבות הודיעו כי הן נכונות לקבל את המתווה, אולם המבקשת דחתה אותו. ביום 3.3.2021, ניתנה החלטתו של בית משפט קמא בבקשה לעיכוב ביצוע.

 

9. בהחלטתו, איזן בית המשפט בין הוראת תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, המעגנת את הכלל לפיו בעל דין אשר זכה במשפטו ייהנה מפירות זכייתו ומבלי שיידרש להמתין לתוצאות הערעור; ובין הכלל לפיו כאשר מדובר בעיכוב פינוי מדירת מגורים, ככלל, מאזן הנוחות ייטה באופן ראשוני לכיוונו של המבקש את עיכוב הביצוע. לאחר מכן, נדרש בית המשפט למלאכת האיזונים שבין סיכויי הערעור ו"מאזן הנוחות". בית משפט קמא קבע כי לאור טענותיה של המבקשת ועתירותיה לחייב את המשיבות במתן פיצוי לפינוי המושכר או במציאת סידור דיור חלופי למבקשת – אשר אינן כוללות סעד של המשך חזקה במושכר, הרי שבענייננו, אין חשש כי מימוש פסק הדין יהא בלתי הפיך. אשר על כן, בית המשפט קבע כי אין מקום לעכב את פינוי המושכר, וזאת בכפוף להבטחת קורת גג למבקשת עד להכרעה בערעורה. בית המשפט סבר כי המתווה שהוצע מאזן כראוי בין כלל השיקולים, ועל כן, חרף דחייתו על-ידי המבקשת, הורה בית המשפט על מימוש המתווה, כדלקמן:

 

(א) המבקשת תפנה את המושכר ותחזיר את החזקה בו לידי המשיבות, כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ, לא יאוחר מיום 2.5.2021.

 

(ב) במעמד פינוי המושכר, תמסורנה המשיבות לידי המבקשת המחאה על סך של 5,000 ₪.

 

(ג) מדי חודש בחודשו תשלמנה המשיבות לידי המבקשת סך של 5,000 ₪ עד להכרעה בערעור.

 

10. בהתחשב בנסיבותיה של המבקשת, בית משפט קמא לא עשה צו להוצאות והורה על עיכוב ביצוע תשלום ההוצאות ושכר הטרחה אותם השית בית משפט השלום על המבקשת.

 

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

 

11. המבקשת טוענת בית משפט קמא שגה בקבעו כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתה. נטען כי סיכויי הערעור גבוהים וכי הותרת ההחלטה קמא ואי מתן עיכוב לפינוי דירת המגורים בה היא מתגוררת מזה כ-14 שנים עם כל בני משפחתה – שבעה במספר – ייתרו את הליך הערעור ויגרמו לה נזק בלתי הפיך, בעוד שהם לא יגרמו כל נזק למשיבות. המבקשת טוענת כי הליך פינוי מושכר נועד למקרים בהם יש צורך דחוף ליתן סעד, ואילו במקרה דנן, סד הזמנים אינו לחוץ שכן בניית פרויקט המגורים עתידה להתחיל בעוד חודשים רבים ואולי אף שנים.

 

12. נטען כי בנסיבות העניין, כאשר ניהול ההליך בערכאה הדיונית נעשה בסדר דין מיוחד וסיכויי הערעור גבוהים, מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקשת. לטענתה, פינוי המושכר בטרם ניתנה הכרעה בערעור, יהווה פגיעה קשה בה ובמשפחתה ויותיר אותם מחוסרי קורת גג במהלך חודש הרמדאן. בהקשר זה, המבקשת טוענת כי ההחלטה קמא מנוגדת להלכה, אשר לפיה כאשר מדובר בפינוי דירת מגורים, ייטה בית המשפט להיעתר לבקשות לעיכוב הליכי פינוי אף אם סיכויי הערעור אינם גבוהים במיוחד. המבקשת אף רומזת כי ההחלטה קמא נגועה באפליה מחמת המגזר אליו משתייכת המבקשת.

 

13. כמו כן, טוענת המבקשת כי פסק דינו של בית משפט השלום מבוסס על הסקת מסקנות שגויה מהראיות שהובאו לפניו. המבקשת מוסיפה וטוענת שלל טענות הנוגעות להליך המשפטי שהתנהל ועודנו מתנהל בין המבקשת לבין המשיבות. יוער כי טענות אלו ראוי שתתבררנה במסגרת הליך הערעור ולא בגדרה של בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע.

 

14. המבקשת טוענת כי הערכאות קמא לא נתנו משקל ראוי לנסיבותיה האישיות של המבקשת בהן: היותה אישה קשת יום, גרושה, מבוגרת, אשר אך לאחרונה החלימה ממחלת הסרטן; מצבה הכלכלי הרעוע; פטירת אמה מנגיף הקורונה לפני כשלושה חודשים; וכן היותה המטפלת העיקרית באביה. נטען כי פסק דינו של בית משפט השלום ופינויה מדירת מגוריה בטרם הוכרע ערעורה, ומבלי לפסוק פיצויים או לחייב מציאת סידור חלופי, פוגעים פגיעה אנושה ובלתי מידתית בזכותה לחיים בכבוד. עוד נטען כי בית משפט קמא שגה משהניח כי יהא בכוחו של תשלום דמי שכירות חודשיים בסך של 5,000 ₪ כדי לספק מזור לבעיותיה של המבקשת ושל משפחתה ולאפשר להם למצוא קורת גג עד להכרעה בערעור.

 

15. לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי לבקש תשובה.

 

16. בהחליטו כפי שהחליט, בית משפט קמא שקל את כל השיקולים הרלוונטיים למתן ולאי-מתן סעד זמני בהליכי ערעור נגד פסק דין שמורה על פינויו של מערער מנכס מקרקעין; ובשיקול דעת זה אין בידי להתערב. יתרה מכך: ניכר הוא, כי בית משפט קמא הלך כברת דרך כדי לסייע למבקשת, ולגופם של דברים, מדובר בהחלטה נכונה שלא מצאתי בה שום פגם, בשיטין ובין השיטין.

 

17. הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, ואף לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

 

ניתנה היום, ‏י' באייר התשפ"א (‏22.4.2021).


כל הזכויות שמורות לאוצר המשפט הוצאה לאור בע"מ